רע"פ 29265-04-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של רע"פ 29265-04-25** **מבוא:** הבקשה שלפנינו עוסקת בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום. המקרה עוסק בהרשעת המבקש בעבירת העלבת עובד ציבור, לאחר שזוכה מעבירת איומים. השופט כבוב החליט להעביר את הבקשה לדיון בפני הרכב, נוכח הסוגיות העקרוניות המורכבות שהיא מעוררת. **השתלשלות האירועים העובדתית:** המקרה החל ביום 3.2.2021, במהלך סגר קורונה, כאשר המבקש קיבל קנס בסך 500 ש"ח על יציאה מותרת. בעקבות כך, התפתחה התקוטטות מילולית בינו לבין השוטר שרשם לו את הדוח. במהלך ההתקוטטות, השוטר והמבקש גידפו האחד את השני ואף גידפו את בנות משפחותיהם. לאחר האירוע, המבקש פרסם "סטורי" בחשבון האינסטגרם שלו, בו תיאר בשפה בוטה את כוונותיו לפגוע בבנות משפחתו של השוטר, מתוך אמונה מוטעית שמדובר בשוטר בשם נסים שיבלי. המבקש מחק את הסטורי לאחר מספר שעות. למחרת, המבקש נעצר ונחקר בחשד לאיומים. בית משפט השלום שחרר אותו למרות בקשת המשטרה למעצרו. כעבור כשנה וחצי, הוגש נגד המבקש כתב אישום בעבירת איומים בלבד. עם זאת, בפתח פרשת התביעה, המדינה הודיעה כי תבקש את הרשעתו גם בעבירת העלבת עובד ציבור. **הכרעת דין בבית משפט השלום:** בית משפט השלום זיכה את המבקש מעבירת איומים, בקובעו כי לא הוכח מעבר לספק סביר שהדברים שכתב מקיימים את יסודות העבירה. במקביל, בית המשפט עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, והרשיע את המבקש בעבירת העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. בית המשפט ביסס זאת על פסיקת בית המשפט העליון בענייני אונגרפלד וסגל, וקבע כי הדברים שכתב המבקש עונים על המבחן התוכני וההסתברותי הנדרשים לעבירה זו, וכי יש בהם משום פגיעה קשה בליבת כבודו של עובד הציבור ובתפקודו. **הערעור והבקשה לרשות ערעור:** ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן, הבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון. בבקשתה, באת-כוח המבקש העלתה ארבע סוגיות עקרוניות: 1. האם מתקיימים יסודות עבירת העלבת עובד ציבור כאשר הדברים הופנו בטעות לאדם אחד, אך עובד ציבור אחר הבין שהדברים מכוונים אליו. 2. האם נדרש מושא הדברים (האדם שביחס אליו נאמרו הדברים) להיחשף אליהם בעצמו לצורך התגבשות העבירה. 3. האם הטחת קללות וגידופים בעלמא, שאינם מכוונים לתכונותיו או מעשיו של עובד ציבור, יכולים לקיים את המבחנים הנדרשים לעבירה, אך ורק בשל פגיעתם בכבודו. 4. האם ניתן להשתמש בסעיף 184 לחסד"פ להרשעה בעבירת העלבת עובד ציבור, תוך עקיפת התנאים המחמירים להגשת כתב אישום בעבירה זו. **עמדת המדינה:** המדינה טענה כי לא מתעוררת כל סוגיה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. לטענתה, בית משפט השלום קבע כעובדה כי הדברים כוונו לשוטר ריזק, וכי הוא נחשף לפרסום. בנוגע לסוגיות האחרות, טענה המדינה כי מדובר בטענות ערעוריות גרידא שאינן מעוררות קשיים עקרוניים. **החלטת השופט כבוב:** השופט כבוב החליט כי ראוי להעביר את הבקשה לדיון בפני הרכב. הוא ציין כי עבירת העלבת עובד ציבור מעוררת מתח מובנה בין חופש הביטוי להגנה על השירות הציבורי, וכי שאלות בדבר יסודותיה נדונו לא פעם בגלגול שלישי ואף בהרכבים מורחבים, אך "המילה האחרונה טרם נאמרה". השופט הביע אי נוחות מהשתלשלות העניינים, תוך שהוא מפרט את הנסיבות שהובילו להרשעת המבקש, לרבות הפער בין כתב האישום המקורי (איומים בלבד) לבין הבקשה להרשעה בעלבת עובד ציבור, והצורך להרשיעו לאחר כשנה וחצי. הוא הדגיש את החשש כי "עבירת העלבת עובד ציבור אינה ממלאת את תכליתה, כפי שזו הותוותה בפסיקת בית משפט זה". **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **גבולות עבירת האיומים מול עבירת העלבת עובד ציבור:** המקרה מדגיש את הקו הדק והמתעתע בין עבירות שונות. בעוד המבקש זוכה מעבירת איומים, הוא הורשע בעלבת עובד ציבור. ההבחנה נעוצה ביסודות העבירות, כאשר עבירת האיומים דורשת כוונה להפחיד או להקניט, ואילו העלבת עובד ציבור מתמקדת בפגיעה מכוונת או ברשלנות בכבודו של עובד הציבור. 2. **הפעלת סעיף 184 לחסד"פ:** בית משפט השלום השתמש בסעיף 184 לחסד"פ, המאפשר הרשעה בעבירה שונה מזו שבכתב האישום, גם ללא הגשת כתב אישום מתוקן, ובלבד שהנאשם הוזהר והתגונן כראוי. השופט כבוב העלה שאלה מהותית האם ניתן לעשות שימוש בסעיף זה כדי לעקוף תנאים מחמירים שנקבעו להגשת כתב אישום בעבירה של העלבת עובד ציבור, כפי שמופיעים, למשל, בהנחיית יועץ משפטי. שאלה זו דורשת ליבון משמעותי, שכן היא נוגעת לאופן יישום הצדק וההליך הוגן. 3. **מבחני העלבת עובד ציבור:** פסק הדין מתייחס למבחן התוכני וההסתברותי שנקבעו בפסיקה לקיום עבירת העלבת עובד ציבור. השאלה שעולה היא האם קללות וגידופים "בעלמא", שאינם מכוונים לתכונות או מעשים ספציפיים, יכולים לעמוד במבחנים אלו, רק בשל פגיעתם בכבודו של עובד הציבור. ליבון סוגיה זו עשוי להשפיע על פרשנותה של העבירה והיקף תחולתה. 4. **יסוד הכוונה והמודעות:** אחד הנושאים המרכזיים שמעלה הבקשה הוא שאלת הכוונה והמודעות ביחס לנפגע. במקרה זה, המבקש כיוון את דבריו בטעות כלפי אדם אחד, אך עובד ציבור אחר (השוטר ריזק) הבין שהם מכוונים אליו. כמו כן, נשאלת השאלה האם מושא הדברים עצמו חייב להיחשף אליהם. פסיקה בעניין זה יכולה להבהיר את היחס בין כוונת הנאשם לבין תפיסת הנפגע, וכן את חשיבות החשיפה בפועל. 5. **חופש הביטוי מול הגנה על השירות הציבורי:** השופט כבוב זיהה את המתח המובנה בין הזכות לחופש הביטוי לבין הצורך להגן על עובדי ציבור מפני השפלות ופגיעה בתפקודם. הדגשתו כי "המילה האחרונה טרם נאמרה" בנוגע ליסודות העבירה, מצביעה על כך שבית המשפט העליון עדיין מעצב את האיזונים העדינים בין ערכים אלו. 6. **אכיפה ומידתיות:** אי הנוחות שהביע השופט כבוב מהתנהלות המשטרה והפרקליטות, לרבות הגשת כתב אישום מאוחר ובקשה להרשעה בעבירה שלא נכללה בכתב האישום המקורי, מעלה שאלות בדבר מידתיות האכיפה. הדבר עשוי להצביע על מגמה ליתן דגש רב יותר לבחינת הליך החקירה, ההחלטות בדבר הגשת כתב אישום, והאופן בו מיושמת העבירה בפועל. 7. **חשש לעיוות דין:** הטענה בדבר חשש לעיוות דין או אי צדק, אשר הועלתה על ידי המבקש, מקבלת משנה תוקף נוכח ההחלטה להעביר את הבקשה לדיון בפני הרכב. הדבר מרמז כי השופט מצא עילות לכאורה לחשש זה, כגון אופן יישום החוק או הליך שלא היה תקין. **סיכום:** החלטת השופט כבוב להעביר את הבקשה לדיון בפני הרכב מעידה על חשיבותן של הסוגיות העקרוניות והמורכבות שהועלו. הדיון הצפוי בפני ההרכב עשוי לשפוך אור חדש על יסודות עבירת העלבת עובד ציבור, על גבולותיה, ועל אופן יישומה בהליך הפלילי, תוך איזון בין חופש הביטוי להגנה על השירות הציבורי, ובחינת תקינות ההליך והמידתיות באכיפה.