בר"מ 2615/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה, שביקשה לערער על החלטת ועדת הערר. על פי חוק העררים, לוועדה יש סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת תגובה מעבר לתקופה הראשונית של 60 יום, אך יש לבקש הארכה זו בתוך התקופה האמורה ומטעמים מיוחדים. במקרה זה, המבקש הגיש את תשובתו שלושה ימים לאחר תום 60 הימים, ולא ביקש ארכה עם הגשתו. בעוד שפרשנות מחמירה של החוק עלולה להוביל לתוצאה אבסורדית בכמה תרחישים היפותטיים, השופט מסכים עם פרשנותו של בית משפט קמא כי אין זה המקרה כאן. המבקש לא עמד בדרישות הקבועות בחוק העררים, ולפיכך הבקשה נדחית. החלטה זו מתיישבת עם פסיקות קודמות במקרים דומים. בנוסף, נסיבותיו של מקרה זה שונות מאלו של פסק דין קודם, אותו ציטטו המבקשים בטיעוניהם. השופטת מדגישה כי לא הייתה עמימות באשר לכוונת המבקש להגיש התנגדות, והבקשה להארכה לא הוגשה בהקדם, אליה התייחס בית משפט קמא באופן ספציפי. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי אין עילה להצדקה ודוחה את הבקשה, ללא כל צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה.