ת"א 34518-05-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני בשל עיכובים בלתי סבירים בהגשה, חוסר דחיפות ושאלות בדבר תום ליבו של המבקש. המבקש לא הגיש את הבקשה לסעד זמני בהקדם, למרות שלטענתו פנה למשיב הראשון שוב ושוב במהלך השנים. יתר על כן, המבקש היה מודע לכך שהדירות המדוברות נמכרו לצדדים שלישיים ורביעיים אך לא כלל אותן בבקשה, דבר המעלה חשש לכנותו. גם הבקשה לסעד ביניים, שהוגשה רק נגד המשיבים הראשון והשני, נעדרת ראיות אובייקטיביות לתשלומים ששילם המבקש ויוצרת ספקות לגבי זכויותיו הנטענות. בתוך כך, הציגו המשיבים ייפוי כוח בלתי חוזר המאשר את רכישת הדירות, בצירוף ראיות למלוא התמורה והחזקה. השופט מתאר את עילת התביעה של המבקש כראויה להבהרה, אך מציין כי קיימים סימני שאלה משמעותיים לגבי טענותיו וראיותיו. בסופו של דבר, מאזן הנוחות מוטל על המשיבים. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחית, והמבקש מחויב לשלם לכל אחד מארבעת המשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, וכן סכום נוסף לאוצר המדינה בגין אי שיתוף כל הגורמים הרלוונטיים בבקשה.