פל"א 3560-02-23

תקציר

הנאשם הודה בעבירה על מספר סעיפים בפקודת התעבורה תשכ"א-1961, לרבות נהיגה בזמן פסילה, והסכים להסדר טיעון שכלל 8 חודשי מאסר בפועל - שנספרו מיום מעצרו - ו-6 חודשי מאסר על תנאי (מחציתם חופפים, חציים מצטברים), ובסך הכל 11 חודשי מאסר בפועל. יתר המחלוקות בין התביעה להגנה נגעו לתקופת פסילת הרישיון. התביעה טענה לפסילה של 10 שנים, ואילו ההגנה ביקשה תקופה קצרה יותר, תוך הדגשת אחריותו המלאה של הנאשם ופוטנציאל השיקום. בית המשפט, לאחר ששקל את הפסיקה הרלוונטית ואת נסיבות העבירות, קבע טווח מאסר של 8 עד 24 חודשים וטווח פסילה החל מ-10 שנים. עם זאת, לאור הודאת הנאשם, תיקון 113 לחוק העונשין ונכונותו להימנע מעבירות תעבורה נוספות, נעתר בית המשפט לבקשת ההגנה. בית המשפט גזר על הנאשם 8 שנות פסילה, הנמנות ממועד שחרורו, וביצוע במקביל של כל פסילה אחרת. עונשים נוספים כללו 3 שנות מאסר על תנאי, 9 חודשי מאסר בפועל (אם הנאשם ישוב לבצע עבירה בתוך שלוש שנים מיום שחרורו) והפעלת 6 חודשי מאסר על תנאי ו-8 חודשי פסילה על תנאי מתיק קודם. בית המשפט הדגיש את זכות הערעור בתוך 45 יום וסיים בהכרה בפסק דינו של השופט הבכיר אלון אופיר.