ע"ו 53351-06-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכים (שכר ושיקום), התשי"ט-1959, אשר דחתה את טענת חיילת כי הסכיזופרניה שלה נגרמה כתוצאה משירותה הצבאי. ועדת הערר קבעה כי אין קשר סיבתי בין מחלתה לבין שירותה, שכן הלחץ שחוותה היה סובייקטיבי ולא היו אירועים חריגים בשירותה. עם זאת, בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, הפך את ההחלטה. בית המשפט מצא כי תיאורה של המערערת את שירותה הצבאי והשפעתו על בריאותה הנפשית היה אמין. תנאי שירותה, לרבות סימולציות מלחיצות, משמעת קפדנית ומניעת שינה, אושרו על ידי עדותה ועדותו של עמיתיה. בית המשפט קבע כי די היה בהשפעתם המצטברת של אירועים אלה כדי לעמוד במבחן הסיבתיות המשפטית, למרות משך שירותה הקצר לפני פרוץ מחלת הסכיזופרניה. זאת ועוד, בית המשפט מתח ביקורת על הסתמכותה של ועדת הערר על היעדר תיעוד מקביל ללחץ של המערערת, וציין כי הסבריה לאי התלוננה באותה עת היו סבירים ונתמכו בראיות. לפיכך, הערר התקבל, החלטת ועדת הערר נדחתה, ונקבע כי מחלתו של המערער קשורה לשירות. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.