ה"ע 4630/01

תקציר

נסובה של המחלוקת סביב המתודולוגיה המתאימה לקביעת עמלות הסליקה הצולבת שגובות חברות כרטיסי האשראי בישראל, קרי ויזה. חברות כרטיסי האשראי הציעו מתודולוגיה שלוקחת בחשבון את כל העלויות הקשורות להנפקה וסליקה, לה התנגדו בתי העסק. הסוחרים טענו כי הצעת החברות מהווה קיבוע מחירים מונופוליסטי, המוביל לחוסר יעילות בשוק. הממונה ומתנגדי חברות כרטיסי האשראי המליצו לחשב את עמלת הסליקה הצולבת על בסיס העלויות הישירות הכרוכות בהבטחת התשלום, דבר שיחקה סביבת תמחור תחרותית. בית הדין הסכים עם הסוחרים ועם הממונה, וקבע כי המתודולוגיה המוצעת של החברות אינה מוצדקת ועלולה להוביל לחוסר יעילות. במקום זאת, היא קיבלה את ההמלצה לחשב עמלות על בסיס עלות אישור העסקה, הבטחת התשלום ומימון האשראי. גישה זו, נטען, תעודד תחרות ויעילות. יתר על כן, חברות כרטיסי האשראי סיווגו את בתי העסק לקבוצות שונות עם שיעורי עמלה משתנים, דבר שנתקל בהתנגדות מצד הממונה וחלק מבתי העסק. בית הדין הסכים כי הסיווג מעוות את השוק ופוגע בתחרות, מה גם שלא הייתה מדידה מדויקת של גמישות הביקוש של הסוחרים. לפיכך, היא פסקה נגד שמירה על הקטגוריות והדגישה כי יש לקבוע את שכר הטרחה על בסיס העלויות הישירות והתועלות הנגזרות מהבטחת התשלומים. בית הדין הכיר באינטרס הציבורי בהסדר הסליקה הצולבת, אך קיווה שחברות כרטיסי האשראי לא יממשו את איומן להפסיקו. ההחלטה התקבלה במשותף בין הצדדים, ובית הדין הדגיש כי קביעת שכר הטרחה על פי המתודולוגיה המומלצת תיטיב עם הציבור, המנפיקים והסולקים. החלטה זו נועדה לאזן בין האינטרסים של כל הגורמים המעורבים תוך קידום התחרות והיעילות בשוק כרטיסי האשראי.