ע"א 1822/97

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין בנק לחברה על זכותו החוזית של הבנק להעלות את הריבית על הלוואה. הבנק העלה את הריבית מבלי לפרט את כל המרכיבים שהרכיבו את הריבית, מה שהוביל את החברה לערער על ההעלאה. פסק הדין מצדד בבנק, וקובע כי ההתקשרות החוזית בין שני הצדדים אפשרה לבנק לשנות את שיעורי הריבית בהודעה מתאימה, שהחברה נמצאה כמי שקיבלה. העובדה שהחברה הייתה "לקוח מועדף" לא שינתה מסקנה זו. עוד הסכימו השופטים כי זכותו של הבנק לסרב לבקשת החברה למתן אשראי חריג מעבר לתקרה המאושרת, וכי מתן אשראי כזה בעבר אינו מחייב את הבנק להעניק אותו בעתיד. משכך, התקבל הערעור שהגיש הבנק, והחברה חויבה לשלם לבנק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. סגני הנשיא ש' לוין ומ' אילן הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט אנגלרד.