בע"מ 741/11

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט האם המבקשת הפרה שלא כדין את עקרון אי-ההחזרה בכך שלא החזירה את בתה לארה"ב והאם חלים חריגים לפי אמנת האג למניעת החזרתו המיידית של הילדה. עניינה של משמורת ילדים בינלאומית, כאשר המבקש שהה בישראל עם הילד לאחר ביקור משפחתי, מה שהוביל לסכסוך משפטי עם המשיב, האב, שנותר בארה"ב. בית הדין מתווה את מטרתה של אמנת האג לטפל בחטיפות ילדים בינלאומיות, תוך הדגשת הצורך בהחזרה מהירה של ילדים לארץ המגורים הרגילה, אלא אם כן חלים חריגים, כגון הסכמה מראש, הסכמה שבשתיקה או סיכון לפגיעה בילד. השיקולים למגורים רגילים של ילד כוללים הערכות עובדתיות ומכוונות ובית המשפט נשען בעיקר על ראיות עובדתיות, וחוזר ומדגיש כי מגורים רגילים הם גורם מכריע. נקבע כי מקום מגוריו הרגיל של הילד היה אכן בארה"ב, ובכך התקיימו התנאים להחלת האמנה. באופן חריג, בית המשפט מצא כי האב הסכים (במפורש ובמשתמע) לכך שהילד יישאר בישראל בהתבסס על משא ומתן ופעולות שננקטו, כגון תכנון הליכי גירושין והסכמה לוותר על התחייבויות מסוימות במסגרת הסכם מנוסח אך לא חתום. למרות היעדר חוזה רשמי וחתום, תנועות והסכמים בין הצדדים השתמע מהסכמה. לפיכך, החובה המיידית להחזיר את הילד לא התקיימה, ואפשרה לבתי המשפט המקומיים לדון במשמורת, במיוחד בהתחשב בטובת הילד בתוך תנאי החיים הזמניים של ההורים בארה"ב. בית המשפט קבע כי על הילד להישאר בישראל, וקבע כי סמכות המשמורת נתונה לבתי המשפט בישראל, בעיקר בשל חוסר יכולתה של האם לעבוד בארה"ב תחת אשרת השהייה שלה, הסטטוס הזמני של שהותם והתמיכה המשפחתית הקיימת בישראל.