רע"א 1103/17

תקציר

עניינה של ההחלטה בערעור בתיק נדל"ן, במסגרתו רכשו הרוכשים, שהיו אזרחים זרים, שתי דירות צמודות עם נוף לים בקומה ה-30 בבניין מגורים יוקרתי בנתניה מחברה יזמית. הדירות פורסמו בעלון צבעוני, המציין את שטחן כ-169 מ"ר בפנים ו-27 מ"ר בחוץ. עם זאת, לאחר קבלת החזקה גילו הרוכשים כי שטחי הדירות בפועל קטנים משמעותית ממה שפורסם, בכ-25%. הרוכשים תבעו פיצויים, ובית משפט השלום פסק לטובתם, והורה לחברה היזמית לשלם להם את הפרש השווי בין שטח הדירה המפורסם לשטח הדירות בפועל. החברה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שדחה את ערעורם. לאחר מכן הגישה החברה לפיתוח ערעור נוסף, שגם הוא נדחה. בית המשפט העליון, בפסק דינו האחרון, מסכים עם בתי המשפט הקודמים כי החברה לפיתוח אחראית לפצות את הרוכשים בגין מצג השווא בתשקיף. הוא מדגיש את חשיבות הגילוי הברור והמדויק בעסקאות נדל"ן, במיוחד כאשר מדובר בהדיוטות המבצעים רכישות משמעותיות. בית המשפט דן בפסיקה הקיימת בנוגע למעמדם של תשקיפי פרסום ביחסים חוזיים ומגיע למסקנה כי בהיעדר מפרט ברור במסמכי ההתקשרות, המצגים המופיעים בתשקיף מחייבים. לפיכך, הפער המשמעותי בין שטחי הדירות המפורסמים לבין הדירות בפועל מזכה את הרוכשים בפיצוי. בית המשפט מתייחס גם לטענות החברה היזמית בנוגע לעדותו של נציג השיווק שלה ולסעיף חוזי השולל את תוקפם של מצגים טרום חוזיים, ומוצא אותם בלתי משכנעים. לבסוף, בית המשפט מציין כי מקרה זה אינו מעורר שאלות משפטיות חדשות ולכן דוחה את בקשת החברה היזמית למתן רשות ערעור.