ת"א 16914-11-13

תקציר

המשיב ביקש לדחות את טענות DMK וביקש מבית המשפט להתיר את היתר ההמצאה. המשיב טען, כי התנאי הראשון להיתר ההמצאה - קיומה של עילת המצאה - התקיים על פי תקנה 500(7) לתקסד"א חרף סירובה של DMK. המשיב הדגיש כי הפגיעה נגרמה בישראל וכי אין להבחין בין נפגע עקיף לפגיעה ישירה במקרה זה. באשר לתנאי השני - קיומה של עילת תביעה - טען המשיב כי הוכיח די הצורך את קיומה וטען כי יש לדון בטענת ההתיישנות בהליך העיקרי. עוד טען המשיב כי ישראל היא הפורום המתאים לדון בתביעה, תוך שימת דגש על הקשר המשמעותי של התיק למדינה, הציפיות הסבירות של הצדדים והשיקולים הציבוריים. DMK, מצדה, טענה לביטול היתר ההמצאה, בטענה לחוסר ניקיון מצד המשיב ולקיומה של תניית שיפוט ייחודית. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה ומצא כי המשיב הוכיח קיומה של עילת המצאה לפי תקנות 500(4)(א) ו-500(5). בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיב הציג עילת תביעה חמורה וכי ישראל היא הפורום המתאים. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט לדחות את בקשתה של DMK לביטול היתר ההמצאה, תוך שהוא מדגיש כי ההחלטה לא תפגע בהליך העיקרי. היתר ההמצאה שניתן בדצמבר 2014 יעמוד בעינו, ו-DMK נדרשה להגיש כתב הגנה. ההוצאות נפסקו ל-DMK, שנקבעו על 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.