ע"א 93/88

תקציר

הערעור מתייחס לשנות המס 1978–1980 ומתמקד בפרשנות החוק לעידוד השקעות הון. המערערת הינה חברה תעשייתית בעלת השקעות זרות, אשר נהנתה מהטבות מס על פי החוק. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש לכלול הפרשי שיעור, שנוכו אך לא שולמו בפועל, בצד השלילי של ההוראה לייצוב ההון, והאם רשאית המערערת לנכות פחת על כלי רכב שהועמדו לרשות עובדיה. סוגיה נוספת קשורה לסיווג הלוואה והפרשי הריבית שנצברו עליה. המערערת טוענת כי הפרשי הריביות הם חלק בלתי נפרד מההלוואה ויש לתאם אותם במסגרת תיאום שיעורי ההחזר של ההלוואה ארוכת הטווח ולא כחלק מההתחייבויות השוטפות. עמדת המשיב היא כי המשמעות הרגילה של המילים תומכת בהכללת הפרשי השער בתוך ההתחייבויות השוטפות, שכן הפרשים אלה לא שולמו בפועל. בית המשפט העליון קיבל את עמדת המשיב וציין כי מטרת החוק היא להגן על ההון העצמי המושקע על ידי משקיעים זרים, והפרשי הריבית, שנוצרו בגין הלוואה שנלקחה מבנק ישראלי, אינם מהווים הון עצמי כזה. לפיכך, הכללת הפרשי הריבית במסגרת ההתחייבויות השוטפות נועדה לייחד הגנה זו ואינה תיאום כפול. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר הפחת על כלי רכב פרטיים, וציין כי המחוקק לא התכוון להגן על כלי רכב אלה, ולכן לא התיר ניכויים בגינם.