דב"ע נד/151 - 04

תקציר

פסק הדין עוסק בפרשנותו של חוק הבטחת הכנסה והאם הוא מאפשר הטבות יחסיות לחודשים חלקיים או שמא הוא חל רק על חודשים קלנדריים מלאים. בית המשפט קבע כי יש לפרש את החוק כפשוטו, כלומר רק מי שזכאי לחודש קלנדרי שלם יקבל את ההטבה. החלטה זו התבססה על ניתוח לשון החוק, מבנהו ותכליתו, וכן על חוקי העבודה והביטחון הסוציאלי הרלוונטיים. בית המשפט בחן את יחידות הזמן השונות המוזכרות בחוק הבטחת הכנסה ומצא כי המחוקק התכוון שהגמלה תשולם מדי חודש, להבדיל מהקצבה היומית. כמו כן, בית המשפט ציין את תנאי הזכאות המגוונים לגמלה וטען כי לא מדובר בעיקר בתחליף הכנסה אלא בקצבה אחידה לטווח ארוך. בנוסף, היעדר הוראות מפורשות לזכאות חודשית חלקית בחוק מרמז על כך שהמחוקק התכוון שחודשים קלנדריים מלאים יהיו התנאי. פסק הדין שקל גם את ההשלכות האפשריות על תכלית החוק ומצא כי התרת הטבות מידתיות עלולה להוביל לתוצאות אבסורדיות. לפיכך התקבלו הערעורים, והפסיקות הקודמות בוטלו, תוך הבהרה כי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מחייבת עמידה בתנאים של חודש קלנדרי שלם.