על"ע 9/82

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שאישר את החלטת בית המשפט המחוזי להתלות את רישיון עריכת הדין של המערער למשך שנתיים. סעיפי האישום נגדו כללו התנהגות בלתי הולמת כלפי לקוחו של עורך דין אחר ושפה בלתי הולמת במכתב ללשכת עורכי הדין במחוז תל אביב. עורך הדין טען כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להגן על עצמו, אך בית המשפט מצא כי הוא זומן כדין והציג את טענותיו. בית הדין דחה גם את טענתו כי בית הדין המשמעתי סירב לשמוע את עדיו. נפסק כי השפה בה השתמש המערער הייתה בלתי מנומסת וחסרת מעצורים, תוך הפרה של האתיקה המקצועית של מקצוע עריכת הדין. באשר לעונש, מצא בית הדין כי בתי הדין המחוזיים והארציים למשמעת שקלו את נסיבותיו האישיות של המערער ואת חומרת מעשיו, וההשעיה בת השנתיים אינה מופרזת. בית המשפט היה צריך להחליט אם ההשעיה בת השנתיים תחל ממועד פסק הדין של ערכאת הערעור או ממועד מוקדם יותר. המערערת ביקשה לשקול את המועד המוקדם יותר, ואילו לשכת עורכי הדין רצתה שהמועד המאוחר יותר יבטיח שתקופת ההשעיה לא תקוצר במהלך הליך הערעור. בית המשפט, בראשות השופט מ' אלון, קבע כי יש לראות את ההשעיה הזמנית כחלק מההשעיה הכוללת, החל ממועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט י' בך הסכים עם ההרשעה, אך הציע לקצר את תקופת ההשעיה בתקופת ההשעיה הזמנית. הערעור התקבל, וההשעיה בת השנתיים נקבעה החל מיום 28.1.82. שני השופטים הדגישו כי מטרתם העיקרית היא להבטיח שתקופת ההשעיה לא תעלה על שנתיים.