פ"א 33160-05-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לשימוש בשתי יחידות סמוכות בקומת הקרקע של בניין בתל אביב, בבעלות הנתבעים, למגורים ולא כחנויות, דבר המהווה עבירה על חוק התכנון והבניה. בית משפט קמא הרשיע את הנאשמים בעבירות אלה, והם ערערו על ההחלטה. הערעור נדחה, שכן בית המשפט מצא כי היחידות המדוברות אכן הוגדרו כחנויות בהיתר הבנייה משנת 1954, והנתבעים לא הגישו בקשה להיתר לשינוי השימוש ביחידות. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערערים כי הוטעו על ידי העירייה להאמין כי ניתן להשתמש ביחידות למגורים, שכן הם רכשו את הנכס בידיעה שהוא מיועד לשימוש מסחרי, ומסמכים ישנים הראו כי היחידות מיועדות לחנויות. עוד הדגישה השופטת כי גם אם השטח יועד לשימוש מעורב של מגורים ומסחר, יש לציין בהיתר את השימוש הספציפי בכל יחידה. בנוסף, הראיות הנסיבתיות והשימוש בפועל ביחידות לאורך השנים תמכו במסקנה כי הן נועדו לשימוש מסחרי. לבסוף, השופט ציין כי כל שינוי בשימוש ביחידות דורש היתר, אותו לא קיבלו הנאשמים. לפיכך נדחה הערעור, והנאשמים הורשעו בשימוש מופרז ברכושם ללא היתר.