בש"א 6953/07

תקציר

פסק הדין מאריך את המועד להגשת ערעור בתביעה אזרחית. ההחלטה המקורית, אשר דחתה תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר פינוי חלקת מקרקעין, ניתנה שלא בנוכחות המערערת, אשר בקשתה המוסכמת לדחיית הדיון נדחתה. פרקליטו של המערער העלה שני טיעונים מרכזיים להארכה: ראשית, הוא טעה בחישוב המועד האחרון להגשת ערעור, וסבר כי מדובר בפסק דין המאפשר ערעור מיידי, מה שגרם לו להחמיץ את המועד בפועל. שנית, מחלתו - הוא אושפז בשל דלקת קרום המוח במהלך פגרת הקיץ - מנעה ממנו להגיש את הערעור במועד. המשיב טען, כי אין טעם מיוחד להאריך את המועד, והמערערת לא הראתה כל הסתברות שערעורה יתקבל. עם זאת, השופט פסק לטובת המערערת, תוך ציון נסיבותיו הספציפיות של המקרה, חוסר הסתמכותו של המשיב על המועד שהוחמץ, ומכלול הנסיבות, לרבות 26 שנות החזקה של המערער במקרקעין הנדונים וסירוב לקיים דיון מהותי. לפיכך קיבלה השופטת את הבקשה להארכת המועד האחרון להגשת הערעור.