רע"א 5765/02

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשת לא הפרה את חובת רישיון ההפעלה להמיר מחירים דולריים של כרטיסי טיסה לשקלים לפי שיעור העברות וצ'קים, ומשכך, לא הוכח כל פסול לא על ידי המבקשת ולא על ידי סוכנויות הנסיעות. משכך, נמחק הבסיס לתביעה ייצוגית, והבקשה לאישורה נדחתה. טענת המשיב, שניסתה לקשור את החיוב הנטען ליחס המרה במזומן לפי אמנת ורשה והדין הישראלי, נחשבה בלתי סבירה שכן היא הוצגה בשלב מאוחר מדי של ההליך. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בטענות על הטעיה וניצול לפי חוק הגנת הצרכן, שכן לא הייתה הפרה של אופן ההמרה על ידי סוכנויות הנסיעות. גם אם היה אי גילוי יחס המרה בלתי חוקי, זה לבדו לא היה מספיק כדי להוכיח הטעיה. בית המשפט הדגיש את הצורך להתייחס לסוגיות הקשורות ישירות לאי חוקיות ולא להטעיה עקיפה. המשיבה משכה תביעות שאינן קשורות לחוק הגנת הצרכן ולא תיקנה את תביעתה לפי חוק התובענות הייצוגיות, ובכך חיזקה את דחיית התביעה. יתר על כן, ניסיון לתקן את הערעור בנוגע לתיקון שבוצע לאחרונה בחוק הגנת הצרכן נמצא לא רלוונטי למקרה. בסופו של דבר התקבל ערעורה של אל על, שהפך את החלטת בית המשפט המחוזי, מבלי להורות על הוצאות. השופט ריבלין הסכים עם השופט גרוניס, וציין כי מערכת היחסים בין סוכנויות הנסיעות ללקוחות עשויה להציג סוגיות נפרדות שאינן קשורות לחברות התעופה, ואילו השופט חשין מצא גם את דחיית התביעה הייצוגית ראויה.