ע"פ 8757-07-21

תקציר

במקרה דנן, סקרה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא בעניין מעורבותם של המערערים בהעלמות מס באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות. המערערים כללו חשבוניות אלה בספרי החברה וניכו את מס התשומות, הגם שהעסקאות לא היו אמיתיות. בית משפט קמא שוכנע בראיות, לרבות עדויות של עדים שונים, כי בכוונת המערערים להעלים מס, דבר המצדיק את הרשעתם. ערכאת הערעור אישרה ממצאים אלה, וציינה את חוסר רצונה להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא אלא אם נפלה טעות מהותית, שלא כך היה המקרה כאן. עוד קבע בית המשפט כי המערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את חפותם, שכן לא הביאו ראיות לעבודה אמיתית ולא המציאו מסמכים תומכים. טעויות בהנהלת החשבונות ואי תיעוד תמכו עוד יותר בממצא של כוונה להעלים מס. באשר לגזר הדין קבע ערכאת הערעור כי הוא ראוי בהתחשב בחומרתן של עבירות המס, הפוגעות בכספי הציבור ובשוויון החברתי. היא הדגישה כי שיקולי הגמול וההרתעה צריכים לגבור על הנסיבות האישיות במקרים כאלה, מה גם שהמערערים לא תיקנו את מחדליהם. גם טענות לאכיפה בררנית ושיהוי נדחו, כפי שצוינה התביעה נגד מעורבים אחרים (ובהם סרחאן וגרינברג), והשיהוי לא הצדיק הקלה בעונש. בסופו של דבר, דחה בית המשפט לערעורים את הערעור והורה למערער לרצות את העונש שהטיל עליו בית משפט קמא, תוך הדגשת חשיבות האחריות והשלכותיה של עבריינות כלכלית.