ע"פ 179/79

תקציר

עניינו של הערעור במקרה שבו ערערה המדינה על זיכויו של משיב שהואשם בזיוף, מרמה ומעילה. כחוקר במס הכנסה בתל אביב, השתמש המשיב לכאורה בחומרים חסויים כדי לזייף מכתב המורה לבנק להעביר כספים מחשבונו של בנימין לויבל לחשבון אמו בווינה. הראיות כללו מומחיות גרפולוגית המצביעה על מעורבותו של המשיב, וכן הוכחות נסיבתיות כגון נסיעה לווינה במקביל לציר הזמן של המכתב. חרף ראיות משמעותיות וחשדות כבדים, זיכה בית המשפט המחוזי את המשיב, תוך שהוא מציין מספר ליקויים, לרבות מכתב מפוקפק (מוצג ת/24) הדומה באופיו למסמך המזויף ופגמים פרוצדורליים אפשריים בחקירה הנוגעים לגישה לתיקים רלוונטיים. השופטת קמא הביעה ספקות בשל היעדר התאמה חזקה בין ממצאי הראיות לבין טענת התובע, במיוחד בכל הנוגע למקורם של חלק מהמסמכים ולטיפול בראיות מזכות פוטנציאליות. סירובה של התביעה להעניק להגנה גישה מלאה לחומרי חקירה פגע עוד יותר בהוגנות המשפט. ערכאת הערעור, בהכירה במחדלים פרוצדורליים אלה, אישרה את הזיכוי המקורי, תוך הדגשת החשיבות של הבטחת משפט הוגן ושמירה מפני עיוות דין, למרות אופיין המשכנע של ההאשמות נגד המשיב.