רע"א 7953/99

תקציר

בהחלטה משפטית זו התקבל הערעור מן הטעם שבית המשפט לא התייחס כראוי לשאלה האם ניתן להשתמש בתצהירו של המנוח כראיה בתביעה שנייה נגד המשיבים 2 ו-3. המבקשים טענו כי נגרם נזק ראייתי משום שהמנוחה, אמם, לא יכלה להעיד בתובענה קודמת נגד המשיב מס' 1. בית המשפט התייחס לדוקטרינת הנזק הראייתי, ממנה עולה כי אם מעשיו של הנתבע מונעים מתובע להוכיח את טענתו, הוא עשוי להיות אחראי לנזקים. דוקטרינה זו מיושמת בדרך כלל במקרי רשלנות. המבקשים טענו כי מותו של המנוח פגע ביכולתם להוכיח את רשלנות בית החולים בתביעה הראשונה. קבילות התצהיר היא מכרעת, שכן היא עלולה להשפיע על היכולת להוכיח נזק ראייתי זה. תוך הכרה באתגר הוכחת האחריות ומידת הנזק, מה גם שהנתבעים בתביעה השנייה לא היו מעורבים בראשונה, החליט בית המשפט לאפשר לתצהיר כראיה בתביעה השנייה להתייחס למה שהמנוחה הייתה יכולה להעיד אילו הייתה בחיים. משכך, התקבל הערעור, והמשיבים חויבו בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪.