ב"ל 47924-03-22

תקציר

פסק הדין דן בתביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע). התובעת, שהייתה ידועה בציבור, נמנעה מלהצהיר על סטטוס הזוגיות שלה בעת שהגישה בקשה להטבות בשנים 2006 ו-2017, ועשתה זאת רק בשנת 2020. התובעת טענה כי אי ההצהרה נבעה מחשש לדחייה, ואילו הנתבעת טענה כי הדבר תרם להיווצרות החוב. בית המשפט קבע כי הנתבע הצליח להוכיח את אי זכאותו של התובע להטבות וכי החוב נגבה כדין. באשר להתנהלות הוועדה לבחינת חובות הנתבעת, מצא בית המשפט כי הוועדה לא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים בעניינה של התובעת, כגון גילה ומצבה הבריאותי. הוועדה התמקדה רק בחלקה של התובעת ביצירת החובות ובמצבה הכלכלי הנוכחי. בית המשפט הורה להחזיר את עניינה של התובעת לוועדה לדיון נוסף, ואפשר לבא כוחה לטעון את טענותיה. לאחר מכן על הוועדה לתת החלטה חדשה ומנומקת, תוך התחשבות בכל הטיעונים והשיקולים שהוצגו. בנוסף, התייחס בית המשפט לסוגיית ההתיישנות על החזר דמי ביטוח בריאות, וקבע כי שינוי עמדתה של הנתבעת ביחס למעמדו של התובע לא נבע מחוסר תום לב, שכן הוא התבסס על ראיות חדשות. טענת התובעת בדבר אי תחולתה של תקופת ההתיישנות נדחתה. ככלל, נדחתה טענת התובעת בדבר קיומו של החוב, ואילו טענתה בדבר התנהלות הוועדה התקבלה בחלקה. בפסק הדין צוין גם כוונתה של התובעת לפנות שוב לוועדה בשל הידרדרות במצבה הבריאותי לאחרונה, ונקבע כי תוכל להציג מידע חדש זה במהלך הבחינה המחודשת של הוועדה ללא צורך בבקשה נפרדת. גם היעדר חתימות של כל חברי הוועדה על הדו"ח צוין כפגם בתהליך.