בע"מ 1388/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשתי בקשות נפרדות לחופשה לצורך ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה ערעורים של אם ואב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה הכריז על בנם הקטין של בני הזוג כבר-אימוץ בשל חוסר יכולתם לטפל בו בשל התנהגותם ונסיבותיהם. הבקשות נדחו משום שההורים לא הוכיחו מסוגלות הורית ולא הייתה אינדיקציה לשינוי במצבם. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ללא הסבר מפורט, תוך ציון חומרת מעשי ההורים ואופיו הממצה של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. שני ההורים ערערו לבית המשפט העליון בטענה כי הערכאות הנמוכות טעו בהערכותיהם. עם זאת, שופט בית המשפט העליון הסכים עם החלטות הערכאות הקודמות, והדגיש את הימנעותם של ההורים מלהכיר בחומרת מעשיהם ואת השינוי החיובי במשפחתו הנוכחית של הילד. השופט הדגיש גם את הדגש ששם המחוקק על טובת הילד ואת הצורך בניתוק מוחלט מההורים הביולוגיים כדי להבטיח את טובת הילד, והפך את האימוץ על ידי בני המשפחה המורחבת לבלתי ראוי במקרה זה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט העליון את בקשות רשות הערעור, תוך שמירה על מעמד כשירותו של הקטין.