ע"מ 53014-10-12

תקציר

בית המשפט מצא כי העסקה שבוצעה בין המערערת לבין סאלוס אכן הייתה עסקת מכירת מניות, כפי שהוצגה על ידי המערערת. בית המשפט דחה את טענת המשיב כי העסקה האמיתית הייתה הסכם העסקה או מכירת קניין רוחני מהמערערת באופן אישי לסלוס. המשיב לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענה זו ותעביר את נטל השכנוע. לפיכך, השומה האישית נגד המערער נדחתה. עוד קבע בית המשפט כי יש למסות את העסקה לפי אופייה הכלכלי של העסקה, שבמקרה זה הייתה מכירת מניות, ולא לפי טענת המערערת כי מדובר במכירת קניין רוחני. טענת המערערת כי מכירת הקניין הרוחני לחברת הבת הניבה רווח הון שניתן לקזז כנגד הפסדים עסקיים קודמים לא התקבלה. בית המשפט קבע כי העברת הקניין הרוחני לחברת הבת הייתה תמורת מניות בעלות ערך זניח, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח את שווי הקניין הרוחני בעת ההעברה. באשר למכירת מניות החברה הבת לסלוס, קבע בית המשפט כי רווח ההון שנצבר מעסקה זו אינו רווח הון בעסק. המערערת וחברת הבת לא תפקדו כישות כלכלית אחת, והמניות הוחזקו על ידי המערערת כהשקעה. לפיכך, לא ניתן היה לקזז את רווח ההון כנגד הפסדי העסקים המועברים. לפיכך התקבל הערעור על השומות האישיות, ואילו הערעורים על השומות שהוצאו נדחו. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ₪.