פ"א 29880-01-23

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא אינו מוצא עילה להתערב בממצאיו ובקביעותיו של השופט המקורי. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובהערכות מהימנות של בית משפט קמא, במיוחד כאשר היא מתרשמת מהראיות ומהעדויות שהוצגו. הסוגיות הנוגעות לבנייה בשטח CP ולחוקיות הליך הרישוי נבחנו לעומק על ידי מוסדות התכנון השונים ובית המשפט קמא, ואין צורך בחממה נוספת. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בפסק הדין עצמו, שכן קבע כי הבנייה נעשתה על קרקע שאינה שייכת למערערת וכי הליך הרישוי אכן היה כדין. לפיכך, הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא להידחות. עם זאת, הערעור על גזר הדין מתקבל בחלקו בנימוק של אכיפה בררנית. בית המשפט מכיר בכך שאכן, המשיב לא נקט צעדים נגד תושבים אחרים בסביבה שביצעו עבירות דומות, דבר היוצר רושם של חוסר שוויון בעיני החוק. טענת המשיב כי משאבים מוגבלים מנעו מהם לאכוף את החוק על כלל העבריינים צוינה אך אינה נחשבת כתירוץ תקף לאכיפה הבררנית שהתרחשה. למרות זאת, בית המשפט מדגיש כי הוא אינו מסכים להפרות של חוק התכנון והבניה וכי נסיבותיו של המקרה הנוכחי אינן מצדיקות התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. לפיכך, בעוד שהערעור על פסק הדין נדחה, הערעור על גזר הדין מתקבל באופן חלקי. הקנס המוטל על המערער מופחת ל-10,000 ₪ או עונש מאסר של 60 יום במקום תשלום. בנוסף, הצו להפסקת השימוש והריסת הבנייה הבלתי חוקית ייכנס לתוקף בתוך 12 חודשים, לאחר הודעה לכל בעלי הבתים השכנים על הצורך בהצטיידות בגדרות לאורך השטח הציבורי המיועד. הדבר נותן למערער הזדמנות לקבל היתר בניה, אשר יבטל את צו ההריסה. שאר רכיבי המשפט המקורי נותרו ללא שינוי.