סע"ש 27297-07-20

תקציר

בית הדין מצא כי ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה אינו חל על מערכת היחסים שבין התובע לנתבע משום שהתובע אינו נופל תחת הגדרת "עובד". לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לזכויות על פי ההסכם הקיבוצי, לרבות ימי חופשה, דמי הבראה ומתנות לחגים. באשר להלוואה שקיבל התובע מהנתבעת, מצא בית המשפט כי התובעת לא פרעה אותה במלואה. התובע חויב להשיב את יתרת הסכום בסך 10,667 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בסך 22,314 ₪. בית הדין פסק גם במספר תביעות הקשורות לשכר. הנתבעת הורשתה לנכות רבע משכרה של התובעת כהחזר בגין ההלוואה. עם זאת, בחודש אפריל 2020 ניכה הנתבע את מלוא השכר, דבר שלא כדין אלא אם כן היה זה השכר האחרון. מאחר שלא מדובר במשכורת הסופית, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 15,374 ₪, המהווים שלושה רבעים משכרו עבור אותו חודש. התובעת הייתה זכאית לקבל הלנת שכר עבור החודשים מרץ ואפריל, בסך 15,000 ₪. בגין חודש מאי 2020 הייתה התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 1,560 ₪, וכן להפרשי הצמדה וריבית. התובע תבע גם הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות. בית הדין קבע כי הסכם העבודה, ולא ההסכם הקיבוצי, הוא המקור לזכות לביטוח פנסיוני. על פי הסכם העבודה, התובע היה זכאי רק להפרשות משכר היסוד שלו, אשר לא כללו את רכיב ה"בונוס". לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת להפרשות נוספות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות. באשר לתביעת התובע לפדיון חופשה, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית להמיר 35 ימי חופשה לימי מחלה ולקבל תשלום עבור ימים אלה. שווי יום חופשה כלל את כל רכיבי השכר הרגיל, לרבות התשלום הגלובלי עבור עבודה בשעות נוספות. עוד תבע התובע בונוסים בגין הפרויקטים שניהל במהלך העסקתו. בית הדין בחן את הסכם ההעסקה ומצא כי התובעת זכאית לבונוסים רק עבור הפרויקטים "ארטיסט" ו"מוזה/מוצקין", והנתבעת שילמה לתובעת ביתר עבור פרויקטים אחרים. בית המשפט הורה לתובע להשיב לנתבע תשלום יתר בסך 88,000 ₪. לבסוף התקבלה התביעה שכנגד. התובע חויב לשלם לנתבע את הסכומים הנקובים בתביעה שכנגד בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. זה כלל את סכום ההלוואה הנותר, בונוסים ששולמו יתר על המידה, ריבית והבדלי הצמדה. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 22,500 ₪.