עת"מ 61451-08-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סיווג נכסים לצורכי ארנונה, ובפרט סיווג "בתי חולים סיעודיים". העותרת ערערה על החלטת המשיב לסווג את נכסיהם ככאלה וביקשה לבטל את הארנונה המוטלת לפי סיווג זה. הטענה העיקרית הייתה שצווי המס הרלוונטיים מהשנים 1995, 1996 ו-1999, שקבעו סיווג זה, לא אושרו על ידי השרים, ולכן הם אינם חוקיים. לאחר בחינת חומר הראיות, הסכים השופט כי הצווים אכן לא אושרו. עם זאת, היה על השופט לקבוע האם טענת העותר חוסה תחת דוקטרינת השיהוי, דבר שימנע את הערעור בשל שיהוי בלתי סביר בהגשתו. השופט מצא כי הימנעותו של המשיב משימוש בסיווג זה במשך למעלה משני עשורים, יחד עם נסיבות נוספות, מצדיקות חריגה מחזקת השיהוי. לפיכך, העתירה לא נדחתה בנימוקים אלה. יתר על כן, מאחר שהמשיבה לא הציגה כל החלטה מינהלית או שיקולים מאחורי שינוי עמדתה להנהיג מחדש סיווג זה, ובהינתן שהסיווג עצמו לא אושר כדין, פסק השופט לטובת העותר. פסק הדין מנע מהמשיבה לגבות ארנונה על בסיס הסיווג שבמחלוקת בשנת 2017 ואילך, אך הוא לא קבע את הסיווג המתאים ולא מנע מהמשיב להנהיג סיווג אחר בעתיד. לבסוף, חויב המשיב לפצות את העותר בגין הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין.