ת"א 75510-12-20

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם הנסיבות המתוארות בכתב התביעה מהוות עוולה נמשכת. המבקשים טוענים כי עילות התביעה המוזכרות בכתב התביעה הן אירועים נפרדים שהתרחשו בין השנים 2008-2013 ולכן התיישנו. מנגד, טוענים המשיבים כי רצף האירועים של התנכלות והפרת חובות חקוקות המוזכרות בכתב התביעה עולה כדי עוולה מתמשכת, כאשר האירוע האחרון התרחש בשנת 2015. בית המשפט מצדד במבקשים, וקובע כי האירועים המתוארים בתביעה אינם זהים או דומים דיים כדי להיחשב עוולה נמשכת. זאת ועוד, גרסתם של המשיבים עצמם לאירועים בכתב התביעה מלמדת כי האירועים התרחשו במועדים ספציפיים, דבר המערער את טענתם לעוולה מתמשכת. השופט מתייחס גם לטענות ספציפיות הנוגעות לחומת הפרדה, גובה בית המשיבים, שינויי חניה, הליכים משפטיים קודמים ובית כנסת, וקובע כי חלק מעילות תביעה אלה התיישנו או אינן מהוות עוולה נמשכת. טענות המבקשים בדבר נטל ההוכחה לטענות התיישנות מתקבלות, שכן טענות הנזק הכוללות של המשיבים וחוסר הספציפיות מקשים לקבוע אילו חלקים מהנזק נגרמו בתוך תקופת ההתיישנות. השופטת דנה גם בסעד המבוקש להוצאות משפט וקובעת כי טענות המבקשים בעניין זה אינן משכנעות. משכך, בקשות הדחייה על הסף מתקבלות באופן חלקי, כאשר עילות התביעה של המשיבים ביחס לאירועים מסוימים נחשבות מיושנות. המשיבים מצווים לשאת בהוצאות המבקשים, ומוזכרת האפשרות לתקן את כתב התביעה ולהעביר את הדיון לבית משפט השלום.