עת"מ 1150/00

תקציר

פסק הדין דן בארבעה ערעורים אזרחיים על החלטות תכנון מקומיות בשכונת רמות בירושלים. העררים מעמידים בסימן שאלה את ההפרדה בין הליכי התכנון לשני מתחמים סמוכים, המכונים המתחמים הדרומי והצפוני, ואת הפגיעה בזכויות הקניין כתוצאה מכך. בעררים, שהוגשו על ידי תושבים מקומיים, נטען כי הגישה התכנונית המפוצלת אינה סבירה, פוגעת באינטרס ההסתמכות ופוגעת בזכויות קנייניות. בית המשפט קובע כי השיקולים התכנוניים להפרדת שני המתחמים סבירים, שכן קרבתו של המתחם הצפוני לתשתיות לאומיות הופכת אותו מתאים לבנייה שאינה למגורים, ואילו המתחם הדרומי מתאים יותר לבנייה למגורים. בית המשפט מדגיש כי אין להתערב בהחלטות תכנוניות של מומחים כל עוד הן סבירות ומבוססות על שיקולים ענייניים. לפיכך, הערעורים בעילות אלה נדחים. אשר לטענת הפרת אינטרס ההסתמכות, קובע בית המשפט כי תקוות העותרים לתכנון משותף אינן מהוות אינטרס מחייב מבחינה משפטית. מאחר שהליכי התכנון דווקא משפרים את זכויות הקניין של העותרים, דוחה בית המשפט טענה זו. בסוגיית הזכויות הקנייניות קובע בית המשפט כי העותרים אינם יכולים לטעון לפגיעה ישירה. העיקרון לפיו אין זכות קנויה להיכלל בתכנית תכנון משמעו, כי טענת העותרים בדבר פגיעה עקיפה בזכות הקניין שלהם נכשלת. בית המשפט מדגיש כי שיקולים תכנוניים יכולים להצדיק הקצאות זכויות שונות בשני המתחמים. לפיכך, גם היבט זה של הערעורים נדחה. הערר השני מערער על החלטת ועדת הערר לאשר את תכנית 1200 ובו בזמן מבקר את הגישה התכנונית הנפרדת כבלתי סבירה. בית המשפט מפרש את החלטת הוועדה כמשקפת גישה תכנונית הסובלת את ההפרדה אך נמנעת מלכפות את השקפתה שלה על מוסד התכנון הנמוך. בהינתן יסודותיה הסבירים של ההחלטה, בוחר בית המשפט שלא להתערב. הערר השלישי מבקש לבטל החלטת הבהרה של ועדת הערר. בית המשפט מסכים עם העותר כי ההבהרה מהווה שינוי בהחלטה המקורית וכי היה על הוועדה לשמוע את טענות המערער בטרם תעשה שינוי זה. עם זאת, מאחר שהחלטת ההבהרה לא שינתה את הזכויות והציפיות העומדות בבסיסן, וההחלטה המקורית כללה פסקה אופרטיבית שאינה ישימה, מסיק בית המשפט כי אין סיבה מספקת לבטל את החלטת ההבהרה. הערר הסופי מתייחס ליישום החלטת ועדת הערר ומבקש לאכוף את חלקיה האופרטיביים של ההחלטה. בית המשפט מפרש חלקים אלה כמחייבים מנגנון משוב בין שתי התוכניות וקובע כי יש להגדיר את "השלמת הליכי התכנון במתחם הצפוני" כשלב אישור תכנית המתאר למתחם הצפוני. יש לעכב היתרי בנייה במתחם הדרומי עד להגעה לשלב זה, ולאחר מכן ניתן להנפיקם, אלא אם כן עולה לכאורה כי שלב התכנון המפורט יכול להשפיע על הזכויות והתכליות הקבועות בתכנית המתאר. סיכומו של דבר, כל ארבעת העררים נדחים, בעיקר משום שבית המשפט מוצא כי ההחלטות התכנוניות מבוססות באופן סביר ובסמכותם של מוסדות התכנון. בית המשפט מדגיש כי תפקידו אינו להתערב בשיקול דעת תכנוני של מומחים אלא לוודא שהם סבירים ומבוססים על שיקולים ראויים. פסק הדין מפרט גם את השלבים בהם ניתן להוציא היתרי בנייה, עד לסיום הליכי התכנון של המתחם הצפוני.