ת"א 52922-06-11

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים לפיצויים מהנתבעים, שהם בניה של השכנה המנוחה והיורשים החוקיים של רכושה. התביעה התעוררה בעקבות הריסת מבנים שבנו התובעים על רכושה של המנוחה ללא הסכמתה כדין. נמצא כי המבנים נבנו בחלקם על אדמתה של הנתבעת, ולאחר מותה תבעו הנתבעים פינוי והריסה. הצדדים הגיעו להסכם שהוביל להריסת המבנים. בהמשך לכך, הגישו התובעים תביעה כספית נגד הנתבעים בגין הוצאות פינוי והריסת המבנים, בטענה כי היה להם אישור מהמנוח לבנותם. הנתבעים תבעו מנגד דמי שימוש נאותים, נזקים והוצאות שנגרמו להם עקב מעשי התובעים. מפסק הדין עולה כי מעמדם של התובעים בנכס שבמחלוקת היה של פולשים, כפי שהוסכם בתביעת הפינוי הקודמת. משכך, אין לתובעים כל תביעה כדין לפיצויים בגין המבנים שנהרסו. זאת ועוד, ההרשאה שהתובעים טענו כי קיבלו מהמנוחה הייתה אישית לה בלבד ואינה ניתנת להעברה ליורשיה, הנתבעים. ההרשאה ניתנת לביטול בכל עת, ולתובעים לא הייתה ציפייה לגיטימית שהיא תימשך. כמו כן, מאחר שסכום התביעה הופנה אך ורק להוצאות הריסה ולא לשיפור אובייקטיבי כלשהו של הנכס, ומאחר שמבנים שנבנו ללא היתר אינם זכאים לפיצויים, תביעת התובעים נדחית. מאידך גיסא, דינה של התביעה שכנגד מטעם הנתבעים לעמוד, שכן היא מעלה עילות תביעה הראויות לדיון. היעדר הודעה מוקדמת ופינוי לא שלל את טענות הנתבעים, וקיימת חפיפה בין רכיבי התביעה שכנגד הטעונה בירור. פסק הדין דוחה אפוא את תביעת התובעים ומורה על קיום דיון בתביעתם שכנגד של הנתבעים. הוצאות פסק הדין שמורות לפסק הדין הסופי.