דב"ע מו/42 - 0

תקציר

במקרה של זכאות להבטחת הכנסה, אישר בית הדין הארצי את החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע לדחות את תביעת המערערת לגמלאות לפי חוק הבטחת הכנסה. המערער טען כי אינו מסוגל לעבוד, בנימוק של אבטלה במשך תשעה חודשים, אך חקירה העלתה ראיות סותרות. חוקר המוסד מצא את המערער עובד באופן פעיל, מסיע נוסעים בטנדר שהיה לכאורה בבעלותו של קרוב משפחה, ולא הוא, אך היה ברשותו. עדים, לרבות נכדתו, אישרו את פעילותו של המערער עם הטנדר, ושללו את טענתו לחוסר יכולת לעבוד. בית הדין האזורי צידד בממצאי החוקר ביחס לממצאיו של המערער, וקבע כי הוא עבד ולכן יש לו יכולת להתפרנס, ופסל אותו מהטבות המיועדות למי שאינו מסוגל לעבוד או משתכר מתחת לסף הגמלה. המערער לא הצליח לבסס את טענתו לאי העסקה, ואף לא הגיש הוראות לעובדים בעלי הכנסה נמוכה, ולכן הגשתו אינה עקבית מבחינה משפטית. בנוסף, בעוד המערער טען כי הרכב אינו בבעלותו, בית המשפט פירש את התקנה כך שממנה משתמע כי די בהחזקה כעילה לדחיית תביעתו, המשקפת מדיניות רחבה יותר לפיה לבעלי הרכב או למחזיקים בו עשויים להיות אמצעי הכנסה אחרים. בית המשפט נגע גם במסירת מידע מדויק כדרישה חוקית לתביעות גמלה, שהמערערת לא עמדה בה. בסופו של דבר, הערעור נדחה בנימוק שהמערער לא הוכיח את אי יכולתו לעבוד.