בג"צ 9614/03

תקציר

השאלה היא האם המדינה נדרשת להשיב קרקע שזכות השימוש והחזקה בה הופקעה לפני למעלה מעשרים וחמש שנה ואינה משמשת עוד למטרה שהופקעה. העותרת, חברה פרטית שבבעלותה קרקעות בצפון הארץ ליד הכנרת, טוענת כי היא זכאית להשבת קרקעות שהמדינה אינה זקוקה להן. המדינה הפקיעה את אדמת העותר בשנת 1971 לצורך הקמת מתקן צבאי, אך החזירה חלק ממנה בשנת 1978 כמיותר. העותר טוען כי המדינה הסכימה להחזיר את הקרקע בעבר אך בתנאים בלתי חוקיים וכי היא זכאית להשבת הקרקע. מנגד, המדינה מבססת את טיעוניה על הוראת מעבר המאפשרת לשר האוצר להשתמש בקרקע לכל מטרה לאחר עשרים וחמש שנות הפקעה. בהתחשב בהוראה זו, המדינה אינה מחויבת להשיב את הקרקע לעותר, מה גם שהעותר רכש את הקרקע עשרים וחמש שנים לאחר ההפקעה ולכן אין לה טענה לגיטימית. יתר על כן, ההוראה חלה על כל הקרקעות המופקעות, ללא קשר לסוג הזכויות שהופקעו. פסק הדין מניח את חוקתיות התיקון הרלוונטי, שלא נבחן, ומציין כי המדינה אינה מחויבת להשיב את הקרקע. עם זאת, התיקון אינו מונע מהמדינה לשקול את ביטול ההפקעה. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. השופט דנציגר והשופט מלצר מסכימים עם פסק הדין.