ע"א 76468-01-19

תקציר

הדיון נסוב סביב תחולתו של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המעניק חסינות מפני פרסומים מכפישים שנעשו "על פי דין או על פי הוראת רשות המוסמכת לכך על פי דין, או ש[המפרסם] רשאי לעשות על פי היתר של אותה רשות". בית המשפט בוחן האם הקרן הקיימת לישראל מהווה "רשות מוסמכת" על פי החוק, שפרסומיה המכפישים יהיו חסינים מפני תביעה משפטית. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט רביד ואליה הצטרפו השופטים שוחט ושילה, קובעת כי קק"ל אכן יכולה להיחשב כרשות מוסמכת. קביעה זו מבוססת על מעמדה המשפטי הייחודי של קק"ל, חובותיה הסטטוטוריות והכרתה כ"מוסד לאומי". בית המשפט מנמק זאת בכך שמאחר שקק"ל היא רשות מוסמכת, דברים שנאמרו בפני שופט חוקר שמונה על פי נהלי קק"ל צריכים ליהנות מחסינות זו. בנוסף, דעת הרוב מרחיבה חסינות זו גם למכתב תלונה שנשלח לוועדת הביקורת החיצונית של קק"ל, וקובעת כי היא נופלת בתחום הפרסומים המותרים. השופט רובינשטיין חולק על מסקנה זו, וטוען כי קק"ל אינה נחשבת לרשות מוסמכת לפי סעיף 13(9). לדעתו, יש לפרש את ההוראה באופן מצמצם, ואין די במעמדה של קק"ל כגוף ציבורי בעל יסודות סטטוטוריים מסוימים כדי להקנות לה חסינות מוחלטת. חוות הדעת החולקת מדגישה כי המחוקק התכוון שההוראה תחול רק על רשויות המדינה ולא על גופים כמו קק"ל.