ת"א 769/05

תקציר

התובע, הטוען לבעלות על חלקת קרקע, ערער על החלטת פקיד ההסדר לפי סעיפים 51 ו-88 לפקודת הסדר המקרקעין. התובעת טוענת כי רכשה את הזכויות בחלקה ומבקשת לתקן את לוח הזכויות כך שיכלול שטח נוסף של כ-17 מ"ר, אותו טוענת כיום העירייה. עם זאת, אין חולק כי התובעת לא ביקשה תחילה שטח נוסף זה וכי השטח המדובר מוגדר כיום כקרקע עירונית. פקיד ההסדר והעירייה מעלים השגות מקדמיות, בטענה כי הערר הוגש בטרם עת וכי התובע לא הגיש תביעה בגין השטח שבמחלוקת. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם התובע רכש זכות בעלות בשטח שבמחלוקת מכוח חזקת שנים, כאמור בסעיף 51 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין. עוד טוען התובע כי העירייה מחויבת להעביר לו את הזכויות, טענה שבית המשפט מוצא אותה חסרת ראיות. האזור המדובר מסווג גם כאתר עתיקות, מה שמסבך עוד יותר את המקרה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענת הבעלות שלו. מתיאורה של התובעת את התנהלות העירייה עולה הסכמה ולא התנגדות לשימוש שעושה התובע בקרקע, דבר השולל את המושג "חזקה נוגדת". בנוסף, השימוש של התובעת במקרקעין כדרך גישה אינו מהווה חזקה או תפיסה בנכס. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את ההבחנה בין סכסוכים בין צדדים פרטיים על בעלות על קרקעות לבין פלישה למקרקעי ציבור, ומציין כי לא ניתן להפקיע מקרקעי ציבור באמצעות החזקה. רכישת החלקה המקורית על ידי התובעת ממינהל מקרקעי ישראל לא כללה את השטח שבמחלוקת, ושתיקת העירייה אינה מהווה הסכמה או ויתור על זכויותיה. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את תביעת התובע ופוסק לטובת העירייה, ומורה לתובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.