רע"א 2786/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי ארוך שנים בין המבקשת לבין שני משיבים, עורך דינה לשעבר ויועצה. התיק נסוב סביב הסכם גירושין שנחתם בשנת 1986, אשר הכיל טעות בנוגע לנוסחת ההצמדה לתשלומים החודשיים שהמבקשת הייתה אמורה לקבל מבעלה לשעבר. המבקש תבע את המשיבים בגין רשלנות בשנת 1991, והתיק עבר גלגולים רבים בבתי משפט שונים במהלך שני העשורים הבאים. בית משפט השלום בירושלים דחה תחילה את התביעה, אך על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק לטובת המבקש וקבע כי המשיבים אכן התרשלו. לאחר מכן הוחזר התיק לבית משפט השלום לקביעת נושא הפיצויים. בית משפט השלום קבע כי המשיבים אחראים רק למחצית מנזקיה של המבקשת, שכן היא גם תרמה לנזקיה בכך שלא פעלה לתיקון הטעות ובכך שהסכימה להפחית את הסכומים המגיעים לה. שני הצדדים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שדחה את הערעורים ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה בערכאה גבוהה יותר, אשר נדחתה. פסק הדין הנדון הוא תוצאה של בקשה זו, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי אין הצדקה לגלגול שלישי של התיק, שכן הוא כבול במחלוקת בין הצדדים ואינו מעורר סוגיות מעבר להיקפם. בית המשפט מדגיש את ההיקף המצומצם של התערבותו בעניינים פרוצדורליים ואת העיקרון לפיו ערכאות הערעור ככלל אינן מתערבות בממצאים עובדתיים או בקביעות מהימנות של בית משפט קמא. היא גם דוחה את טענות המבקש כי המשיבים שינו את הגנתם במהלך המשפט וכי בתי המשפט נתנו משקל מופרז לעדותם. לבסוף, בית המשפט מזכיר לעורכי הדין את חובת הזהירות הנעלה שלהם כלפי לקוחותיהם ואת חשיבות הנאמנות ביחסי עורך דין-לקוח, ומזהיר אותם לנהוג בזהירות ובחריצות בטיפול בענייני לקוחותיהם. מקרה זה, אם כי לא יישמע עוד, משמש תזכורת לאחריותם של אנשי מקצוע משפטיים.