ת"א 26148-10-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי הנתבעת. פסק הדין המדובר ניתן בהיעדר הגנה מצד הנתבע. על פי תקנה 131 לחוק סדר הדין האזרחי, לבית המשפט שיקול דעת לבטל פסק דין כזה, והוא יעשה זאת בדרך כלל, תוך פסיקת הוצאות כסנקציה מידתית. עם זאת, פסק הדין לא יבוטל במקרים קיצוניים של ביזיון בית המשפט באופן בוטה, או אם הנאשם אינו מצביע על סיכוי כלשהו להגנה. במקרה זה, בקשות הנתבע למתן ארכות להגשת כתב ההגנה הוגשו באיחור עקבי, נחתמו באופן שונה וסתרו זו את זו. בית המשפט פירש זאת כמפגן בוטה של זלזול, במיוחד כאשר התנהגות זו נמשכה גם לאחר מתן פסק הדין. יתר על כן, בקשת הביטול לא גילתה כל הגנה קונקרטית, אלא העלתה טענות עמומות של חוסר תום לב מצד התובע. לפיכך קבעה השופטת כי הנתבעת לא עמדה ברף הנדרש לביטול פסק הדין, וכי אכן מדובר באחד מאותם מקרים קיצוניים בהם יש לדחות את בקשת הביטול, ולהותיר את פסק הדין המקורי על כנו. הנתבעת חויבה לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ בשל התנהלותה הפרוצדורלית והניסוח הבלתי הולם של בקשתה.