ת"א 52387-09-16

תקציר

התובע, עו"ד דני זילברשלג, שייצג את הנתבעים בסכסוך בעלי מניות, הגיש תביעה לתשלום שכר טרחה מכוח הסכם שכר טרחה. הנתבעים סירבו לשלם בטענה שההסכם זויף והובילו לבוררות. הבורר פסק נגד זילברשלג, וערעורו נדחה. זילברשלג פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לבטל את פסק הבוררות, אך ללא הצלחה. בית המשפט העליון דחה גם את בקשתו למתן רשות ערעור. למרות פסקי דין קודמים רבים, זילברשלג יזם תביעה נוספת לביטול פסק הדין המאשר את פסק הבוררות, בטענה להונאה וראיות חדשות שהתגלו. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטיעוניו. פסק הדין לא הושג במרמה, ולא היו ראיות חדשות. תביעת התובע, שהתאפיינה בכתבי טענות מוגזמים ולא מאורגנים, הסתכמה בניסיון לפתוח מחדש הליכים משפטיים קודמים. בית המשפט הדגיש את סופיות ההחלטות הקודמות ודחה את התביעה, תוך ציון ניצול לרעה של התובע בהליך המשפטי. זאת ועוד, ההליך הפלילי והמשמעתי אליו התייחס התובע כ"ראיות חדשות" לא כלל ממצאים התומכים בעמדתו. ההחלטה הדגישה את היעדר המרמה ואת הימנעותו של התובע מלהציג ראיות משמעותיות. בהדגישו את עקרון הסופיות, הורה בית המשפט לזילברשלג לשלם לנתבעים הוצאות בסך 75,000 ₪.