ב"ל 47947-02-20

תקציר

התובעת, אלביט מערכות בע"מ, ערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי (הנתבעת) בעניין דמי הביטוח שעל אלביט לשלם עבור השנים 2014-2017 בעקבות ביקורת ניכוי. הביקורת שערכה הנתבעת הסתמכה בחלקה על הסכם שומה קודם בין אלביט לרשות המסים. אלביט טענה כי החלטת הנתבעים חרגה מעבר להסכם וגבתה מהם תשלום בגין רכיבים שלא נכללו בו. בית המשפט דחה את תביעתה של אלביט מכמה טעמים. ראשית, "הצורך באחידות" בהסכם השומה לא חל על רכיבים שלא נבחנו ולא הוסכמו בהסכם. שנית, לנתבעת הייתה סמכות "לפרק" את שומת המס ולהתאימה בהתאם למטרות חוק הביטוח הלאומי. שלישית, אופן הפעולה של אלביט - ניכוי הוצאות משכר הברוטו של העובדים - עלול לפגוע בעובדיה בתחום הביטוח, שהוא אבן יסוד בחוק הביטוח הלאומי. רביעית, רכיבי השכר שנוכו על ידי אלביט משכר עובדיה היו הוצאות פרטיות של העובדים ולא היה להם קשר למעסיק. חמישית, על פי החקיקה, שכירים אינם יכולים לנכות הוצאות. שישית, טענת אלביט בדבר כפל חיוב נדחתה מאחר שהעובדים לא היו מחויבים להיכנס להסדר הליסינג ולכן לא עמדו בפני כפל מס. לבסוף, באשר לסוגיית הקנסות, קיבל בית המשפט את עמדת הנאשם כי על הוועדה העליונה לביטול קנסות לפסוק בעניין זה תחילה. לפיכך, תביעתה של אלביט נדחתה במלואה, והם חויבו לכסות את הוצאות הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.