ס"ע 21390-08-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות נפרדות אך קשורות זו לזו שהגיש תובע נגד מעסיקו לשעבר, הנתבע, הנמצא בהליכי פירוק מרצון. התביעה הראשונה הייתה תביעת חוב בגין זכויות עובדים, אותה הגיש התובע למפרקים. המפרקים דחו טענה זו ברובה, ואישרו רק סכום של 36,048 שקל, ששולם אז לתובע. התביעה השנייה, שהוגשה לבית הדין לעבודה, מבקשת פיצוי נוסף בגין אי עדכון שכר הברוטו לקופת הגמל, בניגוד להסכם העבודה. הנתבע טען כי יש לדחות את טענות התובע על הסף, שכן מרגע שהוגשה תביעת חוב למפרקים, התובע אינו יכול להגיש תביעה לבית המשפט באותו עניין. התובעת, לעומת זאת, טענה כי תביעתה בבית הדין לעבודה היא ערעור על החלטת המפרקים, והעבירה את הדיון לבית הדין ככל שמדובר בדיני עבודה. בית המשפט קבע, כי התביעה המובאת בפניו מורכבת משני יסודות נפרדים: האחד שכבר נדון על ידי המפרקים, והשני שלא נדון על ידם. את חלק התביעה שהמפרקים כבר פסקו לגביו לא ניתן להביא במקביל בפני בית הדין לעבודה, שכן יש בכך כדי להסתכן בהחלטות סותרות. לפיכך, היבט זה של התביעה (פרק ה (1) לכתב התביעה) נדחה. באשר ליתרת פרק התביעה (ה(2)), שהמפרקים טרם דנו בו, מצא בית המשפט כי התובע ידע על עילת תביעה זו בעת הגשת תביעת החוב אך בחר שלא לכלול אותה. טענת התובעים כי לא היו מודעים לזכויותיהם באותה עת עומדת בסתירה לראיות לפיהן העלו את הנושא בעבר בפני באי כוח הנתבעת. בית הדין הגיע למסקנה כי היה על התובע לכלול את כל טענותיו הנובעות מיחסי העבודה בתביעת החוב שהוגשה למפרקים. משלא עשו כן, דרך הפעולה הראויה היא לאפשר לתובע להגיש תביעת חוב חדשה בנושא זה, אם יבחר בכך, ולבחון אותה על ידי המפרקים. לפיכך גם חלק זה של התביעה (פרק ה' (2)) נדחה, אם כי לתובע שמורה האפשרות להגישו מחדש למפרקים. בפסק הדין הודגש כי אופי התביעה משפיע על ניהול ההליך וכי על התובע לפעול באותו הליך על כל עילות התביעה. הבקשה לדחיית התביעה על הסף התקבלה, והתיק נסגר, עד להגשה אפשרית מחדש של רכיב התביעה שטרם נפרעה למפרקים. ההחלטה בהוצאות ההליך הייתה שמורה למועד פסק הדין.