ב"ל 9026-10-20

תקציר

פסק הדין דן בקריטריונים להכרה בפגיעה כתאונת עבודה עקב מיקרוטראומה והאם תביעת התובע עומדת בקריטריונים אלה. כדי לבסס מיקרוטראומה, על התובע להוכיח תנועות חוזרות ונשנות הגורמות נזק זעיר ובלתי ניתן לגילוי עד שהוא מצטבר ופוגע ביכולתו לעבוד. תנועות אלה חייבות להיות זהות או דומות במהותן ומבוצעות שוב ושוב לאורך תקופה משמעותית. במקרה זה, התובע, שהקליד בקשות אשראי חדשות ובקשות עדכון מדי פעם במהלך שבוע העבודה, לא ביצע תנועות חוזרות ונשנות באופן אינטנסיבי או תחת לחץ זמן. ההקלדה נעשתה לסירוגין, נמשכה מספר דקות בכל פעם, ולא הייתה מאומצת או תכופה מספיק כדי להיחשב מיקרוטראומה. יתר על כן, גם השימוש בעכבר ובכתיבה לא בוצעו באופן אינטנסיבי או רציף. פסק הדין בוחן גם את התביעה בגין מחלת מקצוע לפי שתי תקנות ומוצא כי עבודתה של התובעת לא כללה לחץ ממושך על העצבים או תנועות מונוטוניות, כנדרש. לפיכך, התביעה להכרה הן במיקרוטראומה והן במחלת מקצוע נדחית, ובקשת התובע נדחית. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ללא צו להוצאות, וזכות הערעור שמורה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.