ס"ע 32064-06-15

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב משך העסקתו של התובע, כאשר התובע טוען כי עבד 21 חודשים והנתבעים טוענים מנגד כי התקופה קצרה משמעותית ונמשכה 8 חודשים בלבד. תחילה התייחס בית הדין לסוגיית נטל ההוכחה בנוגע לתקופת העבודה, וקבע כי על הנתבעים מוטלת האחריות להוכיח זאת בשל אי מסירת הודעה מוקדמת כדין לתובע על תנאי העסקה. השופטים מפרטים את נימוקיהם להחלטה זו, תוך ציון בעיות שפה, היעדר פרטים מזהים והיעדר חתימת התובע על ההודעה שנמסרה על ידי הנתבעים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי הודעת הנתבעים לוקה בחוסר אמינות, שכן היא הוגשה בשלב מאוחר של הליך ההתדיינות ולא ניתן היה לאמת את אמיתותה. הימנעותם של הנתבעים מהגשת מסמכים מסוימים, כגון טפסי העסקה ודוחות נוכחות, מפחיתה עוד יותר את תביעתם. מנגד, ראיות מסוימות שהגיש התובע, כגון שיחות עם הנתבעים טרם מועד תחילת העבודה הנטען תומכות בטענתו בדבר תקופת העבודה הארוכה יותר. ככלל, בית הדין קובע כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תקופת העבודה ומקבל את טענת התובעת לתקופת העסקה של 21 חודשים. משכך, חויבו הנתבעים לפצות את התובע בהתאם. פסק הדין כולל מספר פסקי דין הנוגעים לגמלאות שלא שולמו. הנתבעים נדרשים לשלם לתובע 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על זכויות עובדים, וכן דמי הבראה, דמי חגים ודמי פדיון חופשות בסך כולל של 19,084 ₪. בנוסף, זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה על ידי הנתבעים ובגין אי המצאת תלושי שכר כדין, בסך 7,560 ₪ ו-2,000 ₪, בהתאמה. עם זאת, התובע גם חויב לפצות את הנתבעים בסך של 1,800 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותו. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט של התובע וישלמו לו שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. פסק הדין מפרט את הפרשי הריבית וההצמדה שיש להחיל על כל תשלום, ולשני הצדדים נמסר כי ניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלתו. פסק דין זה מיום 1.4.2018 חתום על ידי נציגת ציבור העובדים שושנה סוזן סמק, השופט דורי ספיבק ונציגת ציבור המעסיקים שרה אבן.