פ"ל 325-07-21

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה ובנהיגה ללא רישיון. מעובדות כתב האישום עלה כי הנאשם הורשע בעבר ונגזרו עליו שמונה חודשי פסילה מלנהוג. הנאשם גם היה ללא רישיון, שכן מעולם לא עבר את מבחני הרישוי. הנאשם הודה באשמה, והן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן לעונש. התביעה טענה לעונש של שבעה חודשי מאסר, הפעלת מאסר על תנאי ותקופת פסילה של לא פחות מ-18 חודשים. בתוך כך, ביקשה ההגנה לגזור עליו עונש מאסר בפועל ונתנה משקל לרישומו של הנאשם לשירות המבחן למבוגרים ולקידומו בהליך השיקום. לאחר ששקל את הערך המוגן של ביטחון הציבור ואת הזכות לנוע בדרכים בצורה בטוחה, קבע בית המשפט את טווח הענישה המתאים לעבירות. השופט הכיר בחומרת העבירות, אך ציין כי נסיבותיו של מקרה זה שונות ממקרים קודמים, בהם היו עבירות חמורות יותר ורצידיביזם. במקרה זה, לנאשם הייתה פסילה אחת בלבד, הוא היה ללא רישיון נהיגה וללא עבר של עבירות תנועה מלבד האישומים הנוכחיים. בית המשפט קבע כי טווח הענישה הוא שלושה עד חמישה עשר חודשי מאסר בפועל ותקופת פסילה של שנים עשר עד שישים חודשים. השופט התחשב בהודאתו של הנאשם, בעברו הפלילי ובעברו התעבורתי, ותיאר אותה כבינונית. עוד נתפס הדבר כסימן חיובי לכך שהנאשם השלים באופן חלקי הליך שיקום וקיבל רישיון נהיגה. באיזון הנסיבות, החליט בית המשפט על גישה שיקומית וקיבל את המלצת שירות המבחן. על הנאשם נגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות באמצעות עבודות שירות, ותקופת פסילה של שמונה עשר חודשים. גזר הדין כלל גם הפעלת מאסר מותנה קודם של חמישה חודשים, ובסך הכל שישה וחצי חודשי מאסר בפועל באמצעות עבודות שירות. כמו כן הוטל על הנאשם לשלם קנס בסך 1,000 ₪ או לעמוד בפני עשרה ימי מאסר. בית המשפט אף הבהיר את מועד הופעתו של הנאשם לתחילת עבודות שירות והדגיש כי זכותו לערער על גזר הדין בתוך 45 יום.