ע"מ 18729-01-21

תקציר

פסק הדין דן בשתי שאלות נפרדות הקשורות למס ערך מוסף (מע"מ): שיעור המע"מ על שירותי אירוח בטרקלינים בשדה התעופה והאפשרות לנכות מס תשומות בגין השכרת רכב פרטי המשמש למטרות עסקיות בלבד. בשאלה הראשונה, בית המשפט מגיע למסקנה כי שירותי האירוח בטרקלינים בשדה התעופה אינם זכאים למע"מ בשיעור אפס. השירותים אינם נחשבים לחלק בלתי נפרד מכניסה או יציאה של נוסעים ובמקום זאת מסווגים כשירותים נלווים הניתנים לנוחות ונוחות הנוסעים. הם כפופים לשיעור המע"מ הרגיל, כמו גם שירותים דומים אחרים כמו בתי קפה ומסעדות בשדה התעופה. מסקנה זו מתבססת על פרשנותו של סעיף החוק הרלוונטי, שמטרתו להקל על הליכי הכניסה והיציאה ולא לעודד פעילות עסקית הנלווית לנסיעה. באשר לשאלה השנייה, בית המשפט קובע כי לא ניתן לנכות מס תשומות בגין השכרת רכב פרטי, גם אם הוא משמש אך ורק למטרות עסקיות. התקנות הרלוונטיות אוסרות זאת במפורש, ומחוקק המשנה לא קבע חריג לכלי רכב המשמשים למטרות עסקיות בלבד. למרות שזה עשוי להיראות שרירותי, בית המשפט מציין כי זו כוונת המחוקק וקורא לבחון מחדש את החקיקה. כמו כן, בית המשפט אינו מוצא כל פגם בהתנהלות המשיב בטיפול בהתנגדות ובערעור. ההחלטה התקבלה בתוך פרק הזמן הנתון והייתה מנומקת דיה ומבוססת על הראיות הקיימות. גם ביטולו של פסק דין קודם (המכונה רולינג) נמצא ראוי, שכן המשיב אינו כבול לנצח להחלטה שגויה, והמערערת אינה יכולה לטעון לשרירות או חוסר תקינות בעניין זה. לבסוף, הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, חרף כמה עיכובים והשמטות של המשיב במהלך ההליך. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, וההוצאות שנפסקו נועדו לאזן בין התעקשותה של המערערת על טענות חסרות בסיס לבין חסרונותיה הפרוצדורליים של המשיב.