ע"א 4720/10

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט את אחריותם של גורמים שונים המעורבים בפרויקט נדל"ן, בו התגלו ליקויים ברכוש המשותף על ידי רוכשי הדירות. בית המשפט המחוזי דחה בעבר תביעות נגד הבנק, עיריית חיפה והמהנדס ליברמן, וקבע כי הם אינם אחראים לנזקים. נמצא כי הבנק פעל במסגרת תפקידו הכספי, בעוד שהעירייה לא הוכחה כהתרשלה, שכן היא דרשה תיקון ליקויים טרם הנפקת היתרי אכלוס. ליברמן לא נשא באחריות מאחר שלא הוכח קשר סיבתי בין מעשיו לבין נזקי הרוכשים. בינתיים עבר הפוקוס לבלגד ואקריליק - חברות העוסקות במכירת דירות, אם כי לא כקבלנים מקוריים. הם הוגדרו כ"מוכרים" לפי חוק המכר (דירות), והטילו עליהם אחריות לתיקון ליקויים ברכוש המשותף. יש לציין כי הפיצוי שנפסק תאם את עלות תיקון הליקויים הללו, ושימש למעשה כביצוע נקודתי. בית המשפט הכיר גם בזכותם של "רוכשי משנה" לתבוע פיצויים, בתנאי שלא היו מודעים לליקויים בעת הרכישה, גורם שהוביל לדחיית תביעות עבור חלק מהתובעים. יתר על כן, למרות שבית המשפט לא סטה מפסקי דין קודמים שהגבילו את הפיצוי הכספי לבעלות יחסית, הוא הדגיש כי הפיצוי שנפסק נועד לתיקון מלא של הפגם. פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן רק לתובעים שרכשו ישירות מהחברות. בסופו של דבר, בית המשפט הורה על חלוקת פיצויים באופן יחסי לבעלות בדירה בין התובעים הזכאים, תיקן הוצאות משפט קודמות והכיר בהשלכות החמורות האפשריות של ההגדרה המרחיבה של "מוכר" בחוק, נקודת מחלוקת בתיק.