ער"מ 2039-01-13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם. המערערת ביקשה ארכת מועד להגשת הערעור, אשר נענתה על ידי בית המשפט בשל נסיבות מקלות. הערעור נדחה בנימוק שהשיהוי של המערערת בהגשת הערעור לא נבע מזלזול, רשלנות או הזנחה, אלא אולי מטעות אנוש, והמשיבה כבר פוצתה בגין השיהוי בהוצאות ניכרות. יתר על כן, השופט קבע כי סיכויי ההצלחה של המערערים בערעור אינם אפסיים, ולמשיב לא ייגרם נזק בלתי הפיך מההארכה. המפתח לפסק הדין היה הרעיון שעל בתי המשפט לפסוק לגופו של מקרה במידת האפשר, תוך הימנעות מדחיות פרוצדורליות שעלולות לגרום לפגיעה בלתי מידתית באינטרסים של צד. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות, בסך 1,800 ₪, בתום הערעור או פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.