ת"פ 26088-07-13

תקציר

הנאשם הואשם בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק והחזקת תחמושת. בכתב האישום נטען כי הנאשם ירה במתלונן, דודו, על רקע סכסוך כספי. הירייה הראשונה הייתה יריית אזהרה שנורתה באוויר והירייה השנייה פגעה ברגלו של הדוד וגרמה לשבר. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען להגנה עצמית, וכי היה שיכור באותה עת. עם זאת, השופט מצא את גרסת המתלונן לאירועים אמינה, ואת גרסתו של הנאשם כבלתי אמינה. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם אכן ירה את היריות כנטען, אך זיכה אותו מהאישום של גרימת חבלה בכוונה, שכן הראיות לא תמכו בכוונה לגרום חבלה חמורה. במקום זאת, השופט מצא את הנאשם אשם בעבירה הפחותה של גרימת חבלה חמורה, כמו גם איומים וירי באזור מגורים באירוע הראשון, והחזקת תחמושת באישום השני. פסק דין זה ניתן למרות כמה מחדלי חקירה מצד המשטרה, שהשופט סבר כי אינם מספיקים כדי להצדיק את זיכויו של הנאשם. השופט דחה גם את טענת הנאשם לשכרות, וקבע כי הוא מסוגל להבין את מעשיו ואת תוצאותיהם.