תלה"מ 6686-07-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בתביעה אזרחית בין בני זוג גרושים בישראל בעניין תשלומי מזונות והפרשי מדדים. התובעת, האישה לשעבר, תבעה את הנתבע, בעלה לשעבר, לתשלום הפרשי מדד על סכומי מזונות שלא שולמו במועד. הנתבע טען כי תביעת התובעת אינה תקפה שכן היא לא הוגשה בתוך שנתיים, כאמור בסעיף 11(ב) לחוק המזונות. החוק קובע כי חובות מזונות מעל שנתיים ניתן לגבות רק באישור בית המשפט. בית המשפט, במקרה זה, פסק לטובת התובעת, והתיר גביית חוב הפרש מדד גם מעבר לתקופה של שנתיים. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי חששה מהנתבע, הנובע מהתנהגותו התוקפנית והמאיימת, הצדיק את השיהוי בהגשת התביעה. השופט מצא את עדותו של התובע כנה ואמינה, ונתמכת בעדותו של הנתבע עצמו. יתר על כן, השופט הבחין בין אי תשלום מזונות לבין תשלום חלקי, וטען כי במקרה האחרון, חלוף הזמן אינו מעיד על ויתור, ויש להתיר את הגבייה. עוד קבעה השופטת כי אין להחזיר לנתבעת את הוצאות התובעת בגין טיפולי השיניים של ילדיה, שכן הן לא נטענו בתביעה הראשונית. לבסוף, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום, והתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.