רמ"ש 46022-02-17

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט פ' וקס) מיום 29.1.17, אשר תיקן פסק דין קודם מיום 13.12.16, באופן שהגביל את זכותם של המבקשים לעיין במסמכים מסוימים השייכים למנוח. המסמכים המדוברים התבקשו על ידי המבקשים - חלק מיורשי המנוח - ממוסדות בנקאיים, על מנת לברר את היקף העיזבון. המבקשים טענו לזכות לעיין במסמכים הבנקאיים של המנוח מבנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק הפועלים. המשיב, שהיה בתו של המנוח ומנהל עיזבונה, התנגד לבקשה לגילוי המסמכים בטענה שהם מוגנים על ידי זכותו של המנוח לפרטיות. השופטת קמא קיבלה תחילה את עמדת המבקשים, אך בהמשך שינתה את החלטתה, קיבלה את עמדת המשיב והגבילה את זכותם של המבקשים לעיין במסמכים. שופט בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי יש להחזיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 13.12.16, שהיטיב עם המבקשים, תוך תיקונים מסוימים הנוגעים למועדים שבהם יוכלו המבקשים לעיין במסמכים המדוברים. תחילה התייחסה השופטת לסוגיה הפרוצדורלית האם יש הצדקה לעיון חוזר של בית המשפט המחוזי בפסק דינו הקודם, ומצאה כי השופט אכן טעה בכך שנתן את פסק הדין מיום 13.12.16 מבלי שהיה מודע לנייר העמדה של המשיב מיום 16.11.16. עם זאת, השופט מצא כי אין צורך להאריך את העניין להסבר, ובמקום זאת בחר לבחון באופן ענייני את סוגיית פרטיותו של המנוח, ומצא כי הזכות לפרטיות חדלה להתקיים עם מותו של אדם, וממילא מוותרת במקרה זה על ידי היורשים, שיש להם עניין קנייני בעיזבון. עוד קבע השופט כי זכותם של המבקשים לנהל הליך פתוח והוגן, כמו גם יעילות פרוצדורלית, מצדיקות את חשיפת המסמכים למבקשים. באשר להיקף הגילוי, קבע השופט כי המסמכים מבנק לאומי צריכים להיות זמינים החל מאוקטובר 2008 - החודש שבו לקה המנוח בשבץ מוחי והפך לנכה - והמסמכים מבנק דיסקונט ומבנק הפועלים יהיו זמינים מינואר 2007 ואילך. המשיב חויב לשאת בהוצאות המבקשים בגין הערעור, ומנהל העיזבון חויב להשיב את הערבות של המבקשים.