ת"א 5611-09-13

תקציר

המבקש, הנמצא בסכסוך כספי עם שלושה משיבים, ביקש פטור מתשלום אגרות בג"ץ. בא כוח המבקש טען כי המשיבים 1 עד 3 לא שילמו עבור סחורה שנמשכה במשך תקופה ממושכת וחילקו שיקים והבטחות לא מגובות לשלם. חוב זה, שהסתכם בקרן של למעלה מ-1.4 מיליון ש"ח, הסב למבקש נזק כלכלי כבד, שהוביל לקריסה כלכלית. בנוסף, חבו המשיבים תשלומי ריבית לבנק לאומי לישראל בע"מ, המביאים את חובם ליותר מ-2.8 מיליון ₪. המבקש, שנקלע למצוקה כלכלית, ביקש פטור מלא מאגרת בית המשפט, שעמד על 133,000 ₪, כדי להמשיך ולתמוך בעובדיו. הם גם הצביעו על סיכויים גבוהים לזכות בתביעה. מנגד, טען בא כוחם של המשיבים 1 עד 3 כי המבקשת קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה וכי מאזניהם מלמדים כי בבעלותה נכסים מהותיים. הם חלקו על טענת המבקש למצוקה כלכלית וטענו כי יש לדחות את התביעה נגד המשיבים 2 ו-3 מאחר שלא הייתה יריבות עם המבקש. כמו כן, הם טענו כי בידי המבקש קבלות נסתרות וכי מנתוניהם עולה כי מחזורו השנתי של המבקש עומד על כ-30 מיליון שקל. בתגובה טען בא כוח המבקש כי טענות המשיבים אינן נתמכות בתצהירים וכי הם מנסים להטעות את בית המשפט בנוגע לחובם. עוד הבהירו כי המלאי של המבקשת אינו תקין וכי נתוני המחזור של המשיבים אינם מדויקים. לטענת בא כוחם, הוסבר מצבם הכלכלי של המבקשים, והנכס שבבעלותם היה הנכס העיקרי שלהם. הם הדגישו כי המבקש הציג ראיות מספיקות כדי להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים בתביעה. לאחר שקילת טענות הצדדים, הבקשה לפטור התקבלה באופן חלקי. המבקש לא המציא מסמכים כספיים עדכניים ופרטים על המאמצים להעלות את האגרה, שהייתה דרישה לפטור מלא. עם זאת, נוכח הפסדיה הכספיים של המבקשת בשנים 2010-2011 וקשייה הכלכליים המתמשכים, ניתן פטור חלקי של עד 1.5 מיליון ש"ח. יתרת התשלום הייתה אמורה להיות משולמת בשישה תשלומים שווים החל מנובמבר 2013. התביעה תידחה אם תשלומים אלה לא יבוצעו. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 20.10.2013 על ידי רשם ראובן שמיה.