ע"א 254/76

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זה כולל מספר נקודות מרכזיות בנוגע לחובות מזונות ומזונות ילדים בישראל. ראשית, בית הדין קבע כי חובתו הבסיסית של אב על פי דין תורה היא לדאוג לצרכי ילדיו, ורק אם יש לו אמצעים עליו לתרום מעבר לכך. אין להתחשב במצבו הכלכלי של אב ידוע בציבור בעת קביעת חובתו כלפי ילדיו. תשלומי מזונות הילדים הם באחריותו הבלעדית של האב, ולאם אין אחריות משותפת, גם אם יש לה את האמצעים. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לנכות את קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי מסכום המזונות שעל האב לשלם. בנוסף, חובת המזונות של האב אינה נדרשת בין הגילאים שש לחמש עשרה אם לילדים יש הכנסה משלהם. באשר לתביעת המזונות של האישה, קבע בית הדין כי ניתן להביא בחשבון הכנסות מנכסיה בעת קביעת חובת הבעל. בית הדין התייחס גם לתביעת האישה להחזר הוצאות מזונות, וקבע כי נשים נשואות הנושאות בהוצאות אלו נחשבות כמי שסלחו עליהן, ולכן הן אינן יכולות לתבוע החזר מאוחר יותר, אלא אם כן הן יכולות להראות שנגרמו להן חובות לכיסוי הוצאות אלה. לבסוף, החליט בית המשפט כי על המשיב לשלם סך של 900 ל"י לחודש כמזונות, החל ממועד הגשת התביעה, צמוד למדד יוקר המחיה. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות המערערים, לרבות שכר טרחה, בסך 1,000 ל"י.