ת"א 47617-11-15

תקציר

התובעים, בני זוג נשואים, תבעו את בנק דיסקונט על פיצויים בסך 33 מיליון שקל, לאחר שלבעל נגרמו הפסדי עתק מעסקאות מט"ח שבוצעו באמצעות חדר העסקאות של הבנק. לבעל היה עניין אובססיבי במסחר במט"ח והוא ביצע מספר רב של עסקאות במשך מספר שנים, מבלי לשתף את אשתו בפרטים. התובעים טענו כי הבנק היה צריך לזהות את אוזלת ידו של הבעל ואת התמכרותו למסחר, ולהתעלם מהאופי החריג של פעילותו. עוד טענו כי הבנק לא יידע את האישה על פעילותו המזיקה של בעלה בחשבון המשותף, והפר הסכם להפסיק לקבל את הוראות המסחר שלו. השופט פסק לטובת הבנק וקבע כי טענות התובעים אינן תקפות. לבנק לא הייתה סיבה לחשוד באוזלת ידו של הבעל, שכן הוא הציג את עצמו כבקיא ובקיא במסחר במט"ח, ושיחותיו עם צוות הבנק הוכיחו את מומחיותו. יתר על כן, הבנק לא היה מחויב למנוע מהבעל להמשיך בעסקאותיו, ללא קשר להיקף או להפסדים, מה גם שפעילות זו אינה אסורה על פי חוק. עוד קבעה השופטת כי לא נמסר לבנק על בעיות נפשיות כלשהן שיפגעו ביכולתו של הבעל לקבל החלטות, וכי האישה, שהייתה לה גישה משותפת לחשבון, אישרה במפורש את מודעותה לפעילות בעלה ולסיכונים הכרוכים בו. בנוסף, דחתה השופטת את טענת התובעים כי הבנק הסכים להפסיק את פעילות המסחר של הבעל בשנת 2008, שכן הדבר לא הוזכר בכתבי הטענות וסותר את הראיות. השופט הגיע למסקנה כי הבנק לא הפר את חובת הזהירות או כל חובות אחרות כלפי התובעים ולכן תביעת הנזיקין נדחתה. התובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הבנק בסך 100,000 ₪.