עת"מ 45104-06-25

תקציר

בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופט נפתלי שילה, נידונה עתירה מנהלית (עת"מ 45104-06-25) שהגיש יהודה ואזאנא נגד קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום. העתירה התייחסה לדחיית בקשתו של העותר לקבלת סיוע כספי לרכישת רכב רפואי ראשון. **רקע עובדתי:** העותר, נכה צה"ל מוכר, קיבל ב-2023 נכות משוקללת קבועה בשיעור 37%, מתוכם 25% בגין פוסט-טראומה משירותו במלחמת לבנון הראשונה. עקב החמרה במצבו, בעיקר על רקע המצב הביטחוני, הגיש בקשה לבדיקה חוזרת. ועדה רפואית קבעה לו ב-2024 נכות זמנית בשיעור 50% בגין פוסט-טראומה, לתקופה שבין 08.07.2024 ל-31.12.2026. נכותו המשוקללת נקבעה ל-58%. בעקבות זאת, פנה העותר לקבלת סיוע לרכישת רכב רפואי, אך בקשתו נדחתה. הסיבה לדחייה הייתה כי סעיף 9כז(א)(1) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), קובע כי נכה הזכאי לרכב רפואי על סמך נכות זמנית, חייב להיות בעל דרגת נכות שנקבעה לתקופה של "30 חודשים לפחות". תקופת נכותו הזמנית של העותר, כפי שנקבעה, עומדת על 29 חודשים (מ-08.07.2024 עד 31.12.2026), ולכן אינו עומד בדרישה זו. העותר הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה בבקשה לקבוע את נכותו לצמיתות (כדי להיות זכאי לרכב), אך חזר בו מערעור זה. ערעור שהגיש לבית משפט השלום על החלטת הדחייה נמחק, ונקבע כי ניתן לתקוף את ההחלטה בעתירה מנהלית. העותר פנה בבקשה נוספת לראש אגף השיקום, בטענה כי חסרים לו רק 6 ימים להשלמת 30 חודשים, וכי לפי המשפט העברי וחוקים מסוימים, "מקצת החודש ככולו". בקשה זו נדחתה ב-27.04.2025, והעותר הגיש את העתירה הנדונה. **טענות העותר:** העותר טען כי המשיבה טועה בחישוב תקופת הנכות הזמנית. הוא סבר כי יש לראות את תקופת 29 החודשים ו-24 הימים (השווה ערך ל-29 חודשים ו-6 ימים בחודש יולי 2024) כתקופה המזכה, וזאת מכוח עקרונות של צדק, יושר, ו"מקצת החודש ככולו" לפי המשפט העברי, וכן בהתבסס על חוקים אחרים (כמו חוק שירות המדינה (גמלאות)) הקובעים ש-15 ימים בחודש נחשבים לחודש מלא. לטענתו, פרשנות המשיבה היא דווקנית, נקמנית וחסרת תום לב. כמו כן, הוא הצביע על פער בחוק הנכים בין זכאות לרכב רפואי בנכות זמנית של 60% ומעלה (12 חודשים) לבין נכות זמנית של 58% (30 חודשים), שלדבריו הוא "בלתי נתפס". העותר ביקש לבטל את החלטת הדחייה ולהעניק לו זכאות לרכב רפואי, לרבות פיצויים. **טענות המשיבה:** המשיבה טענה כי החלטת הדחייה ניתנה כדין. לדבריה, הזכאות לרכב רפואי מותנית בנכות קבועה של 50% לפחות, או בנכות זמנית של 30 חודשים לפחות. העותר אינו עומד בדרישת 30 החודשים. המשיבה הדגישה כי אין לה סמכות לחרוג מהוראות החוק, וכי הרפורמות האחרונות חיזקו את עקרון השוויון והותירו את דרישת 30 החודשים על כנה, על מנת להבטיח ודאות במצב הרפואי של הנכה טרם מתן סיוע כספי משמעותי. הרציונל מאחורי הדרישה הוא ליצור איזון בין הצורך לסייע לנכים לבין הצורך לוודא שהפגיעה יציבה. המשיבה דחתה את טענות העותר לגבי פרשנות מונח "חודש" בחוקים אחרים, וקבעה כי יש צורך בהשלמה מלאה של 30 החודשים. **דיון והכרעה:** בית המשפט בחן את השאלה כיצד יש לפרש את המונח "30 חודשים לפחות" בסעיף 9כז(א)(1) לחוק הנכים. 1. **פרשנות "לפחות":** בית המשפט התייחס לסעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, הקובע כי תקופה קצובה במספר חודשים מסתיימת ביום שמספרו בחודש האחרון זהה למספר יום האירוע, או ביום האחרון של החודש אם אין בו אותו מספר יום. המשיבה טענה שחוקים אחרים, המאפשרים ספירת חודשים חלקיים, הם חוקים ספציפיים לתחומי משפט אחרים ואין להקיש מהם. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי ללא אמירה מפורשת בחוק, יש לפרש את התקופה לפי הדין הכללי, הדורש השלמה מלאה של החודשים. 2. **פרשנות לפי המשפט העברי:** העותר הפנה לכלל "מקצת היום ככולו" במשפט העברי. בית המשפט דחה את הטענה כי זהו כלל גורף, וקבע כי הוא חל רק בנושאים ספציפיים. 3. **פסיקה בעניין חוק הביטוח הלאומי (חוק המל"ל):** העותר הפנה לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה (רחמה מלחם), שקבעה כי לעניין זכאות למענק לידה, אין צורך בשישה חודשים מלאים. בית המשפט הבחין בין המקרה הנדון למקרה זה, והסביר כי באותו מקרה היתה נסיבה פרשנית מיוחדת (השמטת המונח "חודש תמים" בחוק). במקרה הנוכחי, אין נסיבה כזו, ולכן יש להחיל את חוק הפרשנות. 4. **פסיקה תומכת בעמדת המשיבה:** בית המשפט ציטט פסיקות נוספות, לרבות כאלה העוסקות בחוקים סוציאליים (כמו חוק עבודת נשים), שקבעו כי יש להשלים את התקופה המוגדרת בחוק במלואה, ואין להפחית אפילו יום אחד, גם אם מטרת החוק היא להגן על זכויות. במיוחד צוין פסק הדין בעניין נטלי כהן, שבו נקבע כי עבור זכאות לפי חוק עבודת נשים, יש צורך בשישה חודשים מלאים, למרות מטרות החוק. 5. **תכליתו של חוק הנכים:** בית המשפט הדגיש את תכלית חוק הנכים – לגמול למי שנפגע בשירות המדינה, ופירש את החוק ברוחב לב לטובת הנכה. עם זאת, נקבע כי יש לאזן בין עניינו של הנכה הפרטי לבין עניינם של כלל נכי צה"ל, במיוחד לאור משאבים מוגבלים. 6. **האיזון הנדרש:** בית המשפט הכיר במצוקתו של העותר, במיוחד לאור מגוריו בקצרין והצורך ברכב לצורך הגעה לטיפולים. עם זאת, נקבע כי לא ניתן לקבל את פרשנות העותר למונח "30 חודשים לפחות" כך שתכלול חלק מחודש, שכן המחוקק קבע דרישה זו כדי להבטיח יציבות מסוימת של הנכות הזמנית טרם הענקת סיוע כספי משמעותי, והכרה בחודשים מלאים נועדה ליצור ודאות. 7. **"קו גבול" בלתי נמנע:** בית המשפט ציטט פסיקה (בג"ץ גני חוגה) הקובעת כי קביעת גבולות (בין אם משקל, זמן או מרחק) היא בלתי נמנעת, ותמיד יהיו כאלה שימצאו עצמם מחוץ לתחום. זהו קושי אינהרנטי שמחייב השלמה. 8. **אפיקים חלופיים:** בית המשפט הדגיש כי דחיית העתירה אינה סותמת את הגולל על אפשרויות נוספות. העותר יכול לפנות בבקשה לפי סעיף 18(ו) לחוק הנכים, ולבקש כי תקופת הנכות הזמנית תימנה ממועד מוקדם יותר (יוני 2024), אם הוכח כי נאלץ לעזוב את אזור מגוריו עקב המצב הביטחוני ולא יכול היה להגיש את בקשתו סמוך לאירוע. אפיק זה, אם יאושר, עשוי לסלול את דרכו של העותר לזכאות לרכב רפואי. **החלטה:** העתירה נדחתה. בנסיבות העניין ומכיוון שמדובר בסוגיית פרשנות חוק, ולנוכח מצבו הרפואי של העותר, לא נפסקו הוצאות. **חידושים משפטיים וסוגיות עיקריות:** * **פרשנות "לפחות" בחוק:** ההכרעה קבעה כי בפרשנותו של חוק הנכים, ובפרט בדרישה לתקופה של "30 חודשים לפחות" לצורך זכאות לרכב רפואי, יש להחיל את הכלל הכללי הקבוע בחוק הפרשנות, הדורש השלמה מלאה של החודשים, ולא ניתן לכלול חלק מחודש כאילו היה חודש שלם, אלא אם כן החוק מורה זאת במפורש. * **הבחנה בין חקיקה ספציפית לחקיקה כללית:** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין הוראות חוק ספציפיות (כמו בחוק שירות המדינה או בחוק הביטוח הלאומי, שם נקבע במפורש שחלק מחודש ייחשב כחודש מלא) לבין הכלל הכללי, וקבע כי אין להקיש מן הראשון אל השני ללא הצדקה. * **איזון בין טובת הפרט לאינטרס הציבורי:** הפסק דין מדגים את הצורך לאזן בין הרצון להיטיב עם נכה צה"ל, כפי שמצווה רוח החוק, לבין הצורך להבטיח הקצאה מושכלת של משאבים ציבוריים מוגבלים, ולשמור על ודאות משפטית. * **היקף הפסיקה בעניין "מקצת היום ככולו":** בית המשפט הבהיר כי הכלל מהמשפט העברי אינו גורף וחייב בדיקה תלוית הקשר. * **השלכות פסיקת בית המשפט:** ההחלטה מבהירה את הפרשנות של תנאי ה"30 חודשים לפחות" בדין הישראלי, תוך שימת דגש על העקרונות הפרשניים והתכליתיים. היא גם מצביעה על דרכים חלופיות שעשויות לעמוד בפני נכים במצבים דומים.